יאיר דיקמן בחירות 2015 לאסי שבה הבייתה

מלונה אידיאולוגית

משך הקריאה: 13 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

הארות על בחירות 2015

לאסי שבה הבייתה

בחירות 2015 הפתיעו אותי בכך, שלאסי שבה הביתה, למלונת בעליה.
חביירים, מכרים שמכיר 30 ו- 45, שנה חזרו לכור מחצבת הטיפול בתפישת ערכם העצמי.

הגנה על הבית

חלק משמעותי ממצביעי הימין המובהק היו בלתי מרוצים מבנימין נתניהו כראש ממשלה. לכן, בבחירות 2013, רבים מהמצביעים פנו למפלגות

  • יש עתיד,
  • ישראל ביתנו,
  • הבית היהודי,
  • ש”ס.

בבחירות 2015, הפתעת הבחירות הייתה החזרה הביתה. מח”ל. ליכוד. נתניהו עשה זאת* באמצעות טיפול בנושאים הבאים:

  • טשטוש – התעלמות מהבעיות שעל הפרק, חברה וכלכלה,
  • פשטות ופשטנות תכנית – שימוש במסרים חדים וברורים, בלתי ניתנים לאי-הבנה או פרשנות,
  • מליציות – שפה רהוטה, תקיפה, הנתפשת כגבובה, אם גם הדיאלקטיקה נמוכה,
  • זקיפת קומה – נאום בוושינגטון טרם הבחירות,
  • הפחדה – נפנוף באיום האיראני,
  • סוציולוגיה  – טיפול סוציולוגי מגזרי קולקטיבי, בתחושת ערך אינדיבידואלית-
    • החוצה: תשובה לאנשי ה’שמאל הנאורים’, שערך הלאומנות והאֱמוניות אינו ירוד בין מצביעיו,
    • פנימה: בידול הבוחר מהתנשאות מי שאינו חלק מההביטאט, איזור המחייה
      • הלאומני/
      • אֱמוני/
      • כלכלי הטבעי לו,
  • התקרבנות – החצנה [- טבעית, מובנת, מתבקשת] להצקות להתנהלות אשתו ושלו, באופן לא הוגן.

הקמפיין המנומנם של המחנה הציוני אפשר לאלמנטים חיצוניים למחנה הציוני, כמאיר דגן, יובל דיסקין, סובול ו-V15 לטעון אנרגיה חיובית לאנשיה, ובה בעת לגרבז (- להטעין את אנשי הצד השני באנרגיה מתגוננת מפני הדמויות המעוררות אנטגוניזם שתומכות במחנה) את המטרה אותה באו לקדם.

אותם גורמים דברו על תכנים זרים לאוכלוסיות השמרניות, בסגנון מתנשא על אוכלוסיות שלמות, כשבעצם הם נתפשים בעיני עצמם כמגינים על אוכלוסיות רחבות ופגועות אלה. כך, דברי וסגנון אלה עוררו באוכלוסיות מסוימות את התחושה הקמאית של ‘איום על תחושת הערך העצמי’ בהקשר הסוציולוגי.

אימרות וסגנון זה היוו טריגר להתמצקות תחושתית עם הבית עם המקור, עם הערכים המוכרים והידועים, שגם אם הנציגים לא מושלמים, והערכים לא תמיד ברי יישום והשגה, סוציולוגית הם מרגישים איתם בנוח.

כך, מספרית, חלק משמעותי מהקולות שפוזרו בין יש עתיד, ישראל ביתנו, הבית היהודי וש”ס חזרו לליכוד.

באמצעות נתניהו. לבדו. כפורס מאז’ור.

חלק מגרעין הימני, שהלכו לפידה, התאכזבו, אלה ששאפו לטפל במצוקה סוציו-אקונומית, ולא רצו נתניהו- נטו כחלונה.


* עשה זאת בפועל. האם במודע, או שלא? אינני יודע.

  • נתניהו עשה זאת – קוסיים.
  • תכנן מהלכים אלה במודע? הערכתי הגבוהה לכך, עולה עוד יותר. לא זהה, דומה ל77′.
השונה

בשונה מבחירות 77′, בהם היה מהפך, מובהק – התעוררות גוש מצביעים שתמך בצד שאינו בשלטון, בבחירות אלה לא היה מהפך, הגוש שבשלטון חיזק את מנהיגו.

הדומה

שתי מערכות הבחירות טפלו מעל פני השטח בנושאים שוליים, בפועל, הסוציולוגיה השמרנית**, הגדולה יותר, ניצחה את הסוציולוגיה מולה, השמאלית, מפני שהיא מכילה פרטים רבים יותר.


** בריבוי מקרים ומקומות, סוציולוגיה מובחנת, הומוגנית, שנסמכת על תפישות שמרניות שמרנית גדולה יותר מליברלית דמוקרטית שוחרת זכויות פרט, שכן היא פרגמנטית, היפוכה מתבדר לריבוי תתי קבוצות לווריאציות רבות, וקטנות, כשחלקן בלתי מאובחנות.


מערכות בחירות מטפלות בנושאים מסוימים שעל הפרק בנקודת זמן. אם הנושא העיקרי הוא התמודדות בין ריבודית – בין קבוצות היררכיות שונות במבנה חברתי, המדינה במקרה זה – הקבוצה השמרנית הגדולה יותר, תנצח. בפשטות- אוכלוסיות שאינן אליטות תמכו באליטה שולטת שמתקשרת איתם כדי לנצח מגזר אליטיסטי שלם. התמצקות – פרגמנטציה, והתעוררות הגוש-

  • הימני,
  • השמרן,
  • הלאומני,
  • האֱמוני,
  • במצוקה כלכלית,
  • והחשוב ביותר, חלק מהמצביעים חש
    • ששלטון המערך ב- 77′,
    • והאלטרנטיבה של המחנה הציוני ב- 2015,

מתנשא עליו, לא רגיש אליו, על רקע אֱמוני, מסורתי, עדתי, לא מתייחס לתפישת הערך הסוציולוגי הנמוך שלו, חזר הביתה, והגן על ביתו בהצבעתו.

מנצחי הבחירות

1. בנימין נתניהו

המנצח העיקרי, המוחלט, הוא בנימין נתניהו. לבד, ללא תמיכה, בסט מהלכים מרהיבים היטה את חוסר שביעות רצון הציבור ‘המנומנם’, ממנו, לשוב הביתה.

2. משה כחלון

כחלון הראה שיש לו כוח. אמיתי. שלו, אישית. יש לספור אותו שכן, הוא:

  1. לקח קולות מהימין המסורתי,
  2. לפרק זמן קצוב, משמרת,
  3. יחזיר אותם,
  4. יקצור את הדיבידנד, ישודרג לשר הבכיר אחרי ראש הממשלה, שכן כמו נתניהו ולפיד, הוא, אישית, הביא את מנדטיו,
  5. ייצור את אלמנט ההרתעה – ‘אל תתעסקו איתי, הוכחתי שאני יכול’.
3. הרשימה המשותפת

הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות

  • הצליחו להתאחד, על אף ההערכות שלא יצליחו בשל שונותן, מסתבר שהצורך וההדרה חזקים יותר מהשוני התפישתי והאינטרסנטי,
  • להתגבר על מטרת ‘אחוז החסימה’ שנועד לסכל את קיומן הפרלמנטרי,
  • להוות כוח גדול ומשמעותי של 13 מנדטים,
  • להעלות לשיח ציבורי, מנהיג ערבי רהוט, חילוני, ‘סביר’- איימן עודה, תוספת משמעותית לזוהייר בהלול מהמחנה הציוני.

תחזיות, סקרים ומדגמים

סקרים מקדימים

טעות הסקרים המקדמיים ייחסה לליכוד עשרים וקצת מנדטים, למחנה הציוני אחד יותר. ניתן להסבר- סקרים טובים ל- 24 שעות, נתניהו הטריף את מצביעיו ביום הבחירות.

דגימה

עוד יותר מעניינת היא טעות הדגימה; ב- 10 בערב, 28, 27 בשלושת הערוצים למחנה הציוני והליכוד, התוצאות הסופיות- 30 ליכוד, 24 המחנה הציוני. שוני מובהק, משמעותי. הסבר אפשרי:

מצביעי הליכוד-

  • הצביעו במדגם באופן שונה מאשר בקלפי האמיתית,
  • לא הצביעו במדגם ביחס לחלקם היחסי לשאר המצביעים.
למה מצביעי הליכוד הצביעו אחרת במדגם, או פחות מחלקם באוכלוסיה?

יתכן שחלק משמעותי מהם רואים בתקשורת גורם עויין, מפחת, לעומתי, שייך לצד השני ולא רצו לשתף איתו פעולה או כן לשקר לו?

שלושה ימים אחרי הבחירות, ד”ר מינה צמח באתר nrg:

“מעבר לעובדה שלא מעט צעירים הצביעו בשעות מאוחרות יחסית, נתקלנו בסירוב גבוה מאוד יחסית מצד אנשים שלא רצו להצביע לקלפיות המדגם. זה בלט במיוחד עם שיעור של כ-30% במגזר החרדי ובמגזר הרוסי, וגם באזורים מובהקים של הימין. בעוד שקל לנו לנחש איך יצביע חרדי אשכנזי, שבאופן טבעי יבחר ביהדות התורה, היה לנו קשה לנבא את הבחירה במגזר הרוסי. חשבנו שאולי הם לא ממהרים להגיד שהם מתכוונים להצביע לליברמן, אבל הסתבר בסוף שרובם הצביעו לליכוד”.
– היו אנשים שגם “בילפו” להערכתך בקלפי המדגם שלכם?
“היו כנראה אנשים שלא הצביעו למדגם כפי שהצביעו בפועל, ישנו חוסר התאמה. לצערי היו גם כל מני אנשי בידור שנתנו אולי רעיונות לאנשים, כמו גורי אלפי שאמר בערוץ 10 משהו לא חכם ולא יפה – שמתחשק לו להצביע משהו אחד בקלפי ומשהו אחר במדגם”.
– אולי הטעות הגדולה הייתה להאמין לכל מי שאמר לכם בסקרים שיוקר המחיה ומחירי הדיור הם הנושאים הכי חשובים בבחירות? בסוף אמרו “הערבים על הגדרות” והצביעו שוב ליכוד. נתניהו היה הראשון לזהות. “הוא לא היה היחיד לזהות, כי אמרנו את זה בכל השידורים. אנשים אומרים שנושאים הכלכליים-חברתיים הם שמעניינים אותם, אבל בבסיס יש השתייכות למחנה מסוים. זה באמת היה מאוד חשוב לאנשים הדיור, אבל בסוף כשחששו שתהיה אותה ממשלת שמאל שממנה התריעו – מה שהיה חשוב להם יותר זה שלא תהיה ממשלת שמאל. מעבר לכל, יש כאן שוב חלוקה לימין, מרכז ושמאל”.

ישנה מובהקות בה

  • צד אחד של המפה הפוליטית בז לפשטות האחר,
  • האחר שונא את הצד שמתנשא עליו.

בצד השונא ישנו פלח שמרמה את הסקר או מסתיר את הצבעתו בשל עוינות לסוקרים ולעצם התהליך הנתפש כשלילי.

אסון?

נחמה

אז זהו שלא. מטבע הדברים מֵצרים שמגזר אליו סובייקט משתייך מפסיד.

שלטון נבדל מאחר ב

  • סט ערכים אליהם מכוון,
  • יכולת הביצוע לממשם.

ועדיין, אינני מאבחן יכולת ניהולית של שלטון כ’טובה’ יותר / פחות על פי סט ערכים. כך, חבל ככל שיהיה ההשפעה של השלטון מוגבלת על מכלול הנושאים שיש לו השפעה עליהם, ולדעתי ההשפעה של שר אוצר על כלכלה ועל יוקר המחייה מוגבלת עד מאד מוגבלת. כך סט ערכיו של שר כזה או אחר על תחום ניהולו משפיע, 10% נניח על התחום. מורגש אך לא דרמטי.

עצוב

תמיד עצוב, מכמיר, לראות פעולות מובהקות של טיפול בתפישת ערך עצמי. טיפול כזה בא ממצוקה.

תחזיתי האישית

לא יודע לחזות תוצאת בחירות. אין לי את הכלים. יכול להעריך תנועת מנדטים, על סמך

  • מצב נוכחי,
  • הזנה עיתונאית.

לא באמת רציני.

ניתן להעריך מגמות התחזקות או החלשות. אקסטרפולציות של מכרים לא רלוונטיות ושיחות רחוב או דיווחים טלוויזיוניים לא רלוונטיים. אז זהו שלא – ישנם אנשים שמשייך להם היפר נורמטיביות, הם המצוף שנע על הזרם, ותנועתם בבחינת בדיעבד מסמנת את מה שקרה, קורה בציבור.


9/11/2016, מאז המתואר כאן שוכפל הן בברקזיט והן בבחירות לנשיאות ארה”ב 2016.

שיטת הסקירה המסורתית שבקה, להלן הצעה לאחרת.


 

יש עתיד

שיערתי שיש עתיד תיחלש, אך לא לגמרי, כלומר תישאר כוח משמעותי. עדיין חושב שבבחירות הבאות, בעידן שלאחר נתניהו,

  • לפיד יתמודד על ראשות הממשלה,
  • מפלטפורמת ליכוד כזו או אחרת,
  • ומניח שגם יירט את המשרה.
מרץ

הנחתי שייחלשו. דמויות טבעיות למרץ כמירב מיכאלי, סתיו שפיר ואיציק שמולי נמצאים במחנה הציוני, מטשטשים פרסונלית את מאובחנות מרץ. מצביעים גרסו שיש לחזק את המחנה הציוני כדי שירכיב ממשלה.

דיזוננס הנחמע הבורתע, הפרדוקס שהומט

אותם מכרי שהם מסוציואקונומיה שאינה שייכת למי שלא שלמים מקדמית עם מדיניות, התנהלות והתרבות שניצחה, שנקפצו, התאחדו והתכנסו פנימה, כנגד הסוציולוגיה הלעומתית המתנשאת, הבזה לערכים שנראים להם מהותיים, שעשו מעשה לאסי, ושבו הבייתה, סוציולוגית – לא נעים ולא פוליטיקלי קורקט לומר: עזרו להמיט על עצמם פרדוקס. עם תמיכתם בגוש הגדול שניצח, הם אינם רוצים שילדיהם המטופחים יהיו דומים במאפייניהם הסוציואקונומיים לילדי עמיתיהם להצבעה. הם שואפים שילדיהם יחיו עם מאפיינים סוציולוגיים, עם דימוי עצמי קולקטיבי חזק בריא נטול רגשי נחיתות, שאינו מתגונן, ממש כמו שמאפיין את הגוש הקטן יותר, שבמו פתקאותיהם עזרו להביס ביתרונם המספרי בחבירתם לסוציואקנומיות שונה.

הערה

נכון, מישהו עם סוציואקונומיות אחרת יכול להיות ‘צודק’, אך לשני הכיוונים, כלומר זה שיותר אנשים חושבים דומה, זה הופך לנורמטיביות לאו דווקא ל’צדק’. מאידך, סוציולוגיה,

  • בדומה לפיסיקה עובדת כל הזמן, גם אם לא מודעים לכוחותיה הרוחשים. כוח הכבידה שיש בסוציולוגיה הוא ההטייה הנורמטיבית,
  • בשונה מפיסיקה,
    • יש בה יוצאים מין הכלל, שעדיין לא מבטלים את הכלל שחוקק,
    • אין בה ‘צודק או לא צודק’, ‘נכון או לא’.

אישית

אלה היו בחירות שהתאפיינו בטיפול בדימוי סוציולוגי קולקטיבי נמוך.
ממש חבל, ממש ממש לא אסון.

Share

2 תגובות בנושא “מלונה אידיאולוגית”

  1. מסכים מאוד בעניין הסוציולוגיה. העדפנו להתעלם מזה. התוצאות ברורות.
    מסכים עוד יותר בעניין לפיד. לצערי, הוא היחיד שמסוגל להוביל את המחנה האליטיסטי (אין לו שם אחר, “מרכז-שמאל” זה מביך ולא מדויק) בקרב אישי מול מועמד מהמחנה השני, ואפילו לנצח.

הערות? אשמח לתגובתך

Share