חתירה למרכז תוך התרחקות מקיצון וממשמעות

הערכת משך קריאה כ- 3 דקות

בשיח כללי, בעיקר פוליטי, לתיוג ‘קיצוניות’ יש ערך רב שכן התווית מתייחסת
ערכית שלילית, למידת הקרבה/ריחוק למרכז, קונצנזוס, נורמטיביות- המחוזות נשאפים.

בתכניתו של עודד שחר, ‘פוליטיקה’,
מנחה מיומן, ששמע כבר יותר משניתן לחדש לו,
שאינו מאפשר למרואייניו לסיים את פסקת דבריהם,
התארחה חברת הכנסת מטעם יש עתיד עליזה לביא, כשהיא מהווה את ייצוג המרכז האנטי קיצוני.

בדבריה- גילוי נאות:-) כפי שאני שמעתי והבנתי אותם,

רציונל האטרקטיביות, של מפלגתה,
מבחינתה, ולגרסתה של מצביעי מפלגתה,
הוא היותם מרכז, אמיתי, בין קיצוני ימין לקיצוני שמאל.

המנחה שאל, שאלה עם אג’נדה-
האם הליכוד או המחנה הציוני הם גופי ימין או שמאל קיצוני,
כשלנגד עיניו ישנו הערך השלילי המיוחס לגופים נורמטיביים.

דבריה מרהיבים, לטעמי.
אם אגרור את המונח ‘רהב’ מדיסציפלינת הויז’ואל לזו של האודיו,
ממתחם ההקשר הרהב השחצני למרהיב האסתטי-
דבריה מסתכמים ב
היותה ‘מרכז אמיתי’ שאיננו קיצוני.

ומה יקרה אם את המונח ‘קיצוני’ יומר ב’מאובחן’ במובן התכני שלו?
ובאותה המושג ‘מרכז’ ב’מיצוע מתמטי’, ‘מחית תפישתית’, ‘רסק אידיאולוגי’ או ‘תמהיל קולה עם אורנג’דה’?

בקורות חייה, שוב המרהיבים, כפרופיל אישיותי, ניתן לקרוא על דמות נורמטיבית, נשאפת, מצליחה, עם חינוך דתי, ביצוע מצליח עד מצטיין, שתורם במובהק עם הכלל והנורמה, והאקטיביזם המקצועי אקדמי שלה מתאפיינת במובהקות התכנסות פרקטית וערכית של קבוצה מאובחנת, שמתכנסת אֱליי נורמטיביות.

לתפישתי

מי שמדבר על התכנסות למרכז, בכל המימדים, הוא במהותו סוג של ימין.

חשוב יותר, חתירה ל’מרכז’ כי קיצון הוא לא טוב,
שקולה למיצוע של מהויות, מתן ערך למכנה משותף לא רלוונטי בשם האינסטינקט המתכנס, בכל תנאי, עד כדי התעלמות מהותית ממהות.

זה נכון למפלגה, עוד יותר לנבחר ציבור בשמה, והכי נכון לאזרח שתומך בכך.

מאבחן אצל נורמטיבים פרקטים קונקרטיים חתירה מתמדת למיצוע המרכז כאלמנט מוסרי,
גרסת ‘חכמת ההמונים’,
‘מוסר דמוקרטי’.

סוג של עצלות אינטלקטואלית – מושג בעייתית,
נידפות תפישתית.

Share

הערות? אשמח לתגובתך