זה לא [רק] חדות המסר

זה [לא] מורכבות המסר

התפעלות

האזנתי לשיחה בין אטילה שומפלבי לשרוליק איינהורן בפודקאסט של רן לוי על האסטרטגיה השיווקית של הליכוד.

איינהורן מתפעל מ

• ההבנה של נתניהו, "אמן מסרים, עוד מימי פעילותו בטלויזיה חד-ערוצית, הוביל כניסה לתחום הדיגיטל בארץ ובעולם",
  • חדות המסר,
  • תפישת המסר,
  • תפישה ויזואלית,
  • ההנחיה "זיקוק – כל שנייה שלא תורמת תוציא"
• מיכולת נתניהו להבין ברמת השניה בסרטון, איזה מסר צריך להיות היכן. בחידוד המסר.
  וזאת בצפייה אחת. כהרף עין. מרשים!

אכן, מרשים. אותי.

לא בכדי נתניהו התעקש להיות שר תקשורת; הוא מבין, מייחס לתפישת הצלחתו חשיבות קרדינלית למדיה המעבירה את מסריו.

הסתייגות

כן, קסמיו התקשורתיים של נתניהו מצריכים מיומנות, שאין להקל בה ראש.
וכאן מגיע ה-'עם זאת' המסתייג;

איינהורן נשאל על פייק ניוז:
"לא הפצנו פייק ניוז, להיפך".
מה להיפך, הפצתם חדשות אמת?

אפקטיביות קמפיין נתניהו נסמך על תגובתיות הקהל, קהל מסויים.
בשיחה, הם מבחינים בין הבחירות הקודמות שהיו מבוססי פייסבוק לאחרונות שהיו יותר ממוקדי ווטסאפ.
ציין 'אושיות' שהקדימו – מזכירים את הדמיון לאושיות שהקדימו סוג שיח כזה, לז'איר בולסונרו נשיא ברזיל, ולרון קובי ראש עיריית טבריה. וצוחקים. אכן, השראה.

כן, חולקים אלמנטים משותפים. טוויסטד לצרכים.

למה לההיתלות בקיסמים כקובי ובולוסנרו, כשאפשר להיתלות באילנות כ-ארתור פינקלשטיין, רוג'ר סטון, מייקל כוהן, יוזף גבלס, מקיאבלי?

פשוט

ועם זאת, וללא הפחתת ערך, יש עניין נוסף:

המסר שאושיות אלה ונתניהו משווקים – פשוט, במובן הפשטני, מתואם לקהל שצורך מסרים פשוטים;
'אנחנו', 'התכנסות הזדהותית', 'אויב משותף', 'קורבנוּת'.

נראה אותו

בבחירות ב 2015 איינהורן עבד עבור מרצ.
ההצלחה הייתה הרבה יותר צנועה.

את המרכיב המשתנה בין כשל בחירות 2015 להצלחת נתניהו ב- 2019, לא ניתן לתלות ב-נתניהו, רב מג, גאון התקשורתי.

המשתנה לא היה רק נתניהו, כמקצוען, רב מג, אלוף העברת מסרים, שלא היה למרץ.

אז זהו שלא

ללא יכולת הוכחה, אשער, שאם איינהורן היה חמוש בנתניהו לקמפיין מרץ, לקידום ערכים כ-פרוגרסיביות, זכויות פרט, שיוויון ושלום, לאוכלוסיות משכילות, תוצאות מפלגת שמאל היו שונות מינורית מאלה שהושגו.

הנושאים, הערכים, ההטייה, הקהל, מורכבות המסר, ניסוחו שונה מהותית, ובעיקר מאפייני האלקטורט אליו נעשית הפנייה.

מרדונה

דיאגו ארמנדו מרדונה היה כדורגלן ענק.
לא יודע מי היה 'גדול ממנו', אותי, עניין, הרבה יותר מליאונל מסי.

שמעתי מדוקטור לסוציולוגיה, ארגנטינאי במוצאו, שמרדונה היה 'רעיון';
הכדורגלן זכה להתייחסות כאידיאה של המונים, בארגנטינה, בנאפולי, בשל כך ש'הכניס' לעשירים.

איך קשור לנתניהו?

בעלי מכניקה מחשבתית דומה מסניפים מושאי הזדהות דומים, ובעוצמה דומה.