משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
נאחעס
ארבעה יהודים מְסֵבים אה? איך תחבתי את המילה ‘מסבים’ בבית הכנסת או במועדון הגולף – לא זוכר, מתנאים בהצלחות ילדיהם.
“הבן שלי, מייקל”, מתחיל ג׳ייקוב מהקונפקציה, “סיים עריכת דין בקולומביה. שותף בפירמה גדולה. הוא מאוד מצליח, עד כדי כך, שקנה לחבֶרָה שלו שעון זהב.”
“יפה לך ג’ק” מחמיאים לו.
מוזס, זה מהקולקציה, מתנאה אחריו: “אני, הבן שלי מאוד מאוד מצליח. שמֶערל למד ב־ NYU ראיית חשבון. הוא חשב בפירמה מאוד מאוד גדולה, רכש לארוסה שלו פורש אדום, גג נפתח.”
“טוב, מו” החביירים מפרגנים לו.
ג’ושוע, ההוא מההלוואות הקצוצות, מעדכן על שלו – “הבן שלי, סטיבן, הוא מאוד מאוד מאוד מוצלח. הוא רופא, בוגר הרווארד. מנתח מצליח, קנה לאשתו וילה בבברלי הילס.”
“פששש, כבוד ג’וש” החבורה מתפעלת.
הם מסבים מבט לסמואל, וזה נשאר שקט.
‘נו סם, מה עם שלך?’
וסמואל שלנו, באטליז הוא ידוע, נשמע, די צורח, אֶפֶּעס כעת, שקט משהו.
החברה לוחצים, “נו סמי, מה קורה עם התכשיט שלך?”
אז סמואל נאנח: “ינקי שלי, you know, הוא הראש שלו לא התאים ללימודים. גם לא לפרק אצלי עופות. שפילקעס בטוסיק היו לו. תמיד היה עסוק בעצמו. אני לא מבין בדיוק מה הוא עושה, באיזה עסקים. ובכל זאת נראה לי, שהולך לו די לא רע. בארוחת שבת האחרונה סיפר לי, שקיבל מהלקוחות שלו שעון זהב יהלומים, פורשה אדום גג נפתח, ובית תריסר חדרים עם בריכה בבוורלי הילס.”
החלום שלי, להיוולד מחדש, להיות כוסית, ושבעלה יתן לה להרגיש מיוחדת, ויתן לה את כל עולמו.