החלטה
היום החלטתי, מהרגע להרגע, לחתוך בצקים ומתוקים.
96 ק"ג.
כבר ראיתי מאה על המחוג.
ככה פשוט.
למה?
לא כדי להיות בריא בעתיד, או להיות יפה.
עכשיו.
כמו שאוכלים גלידה- לעניין ומיידיות הרגע.
יכולות בנסיגה, דגרדציה דרמטית
חיים לא ראויים תחושתית:
מבוכת
- עייפות,
- קהות,
- מוגבלות הליכה,
- השתנה.
גַרָסתי שתנאים הכרחיים לחיים טובים, אם כי לא מספיקים, זה חרבון ושינה בלתי מופרעים.
הסתבר שהשינה לא כמו שחשבתי.
בעבר
ב- 1998 התוצאה הייתה
- ירידת משקל דרמטית,
- אובדן ממד הכריזמטיות מגנטיות האישיותית
- חזרה ומעבר המשקל.
כעת התוצאה לא חשובה.
אני מכור?
בנובמבר 2013, אנדריאה הפטל – חברתו של ידידי האמן – אמרה ש
'מי שעישן התמכר.
עישון של אחת לכמה ימים הוא המשך ההתמכרות'.
בהתנשאותי לא נאה לי
- לייחס למישהו חיצוני את ההחלטה לא לעשן,
- לא לתת למישהו את הקרדיט על השפעה,
בכל מקרה, לא נגעתי מאז בסיגריה.
לא יודייע מה יהיה עם הרגולציה התזונתית הפשוטה הזו. יום ביומו.
אחרי חודש 15/9
93 ק"ג, מרגיש ירידה בהיקפים.
אחרי חודשיים 15/10
91 ק"ג, לא יודייע עם קשור, אבל מרגיש שהטשטוש התודעתי מתבהר מעט, הגישה לזכרון טובה יותר. פנים מרזות. כנראה שנוחת פחות. משתין ברצף ובעוצמה.
אחרי חודשיים 15/11
