ניהול זמן

גרסה מקומית [אפריקה]

זמן הוא ממד אציל; לא ניתן להאצה, צמצום, או עיוות.
לשימוש אישי, אין די ממנו.

אני מנהל את זמני.

הצהרה אובייקטיבית

משקיע תשומות בחלוקת משימות על צירי ומשאב זמן.
נושא הזמן צורך רבות מתשומותיי.

הצהרה סובייקטיבית

ממש לא בטוח שאני מנהל את זמני היטב.
לבטח ניתן לנהל זמן טוב ממני, יעיל יותר.
אני מתרגז, כועס, חש נשדד כשמבזבזים לי זמן יקר – כשאני מעדיף להסתלבט.

עם המקומיים, בעיקר עם מי שעובד אתי קרוב – הנהג והמבשלת, מציק להם, טורד את מנוחתם במידע שאינם מתורגלים וממילא לא עושים איתו דבר;

מודיע לג'והן נהג, לפני כל יציאה, כמה זמן אהיה מחוץ, כדי שלא יצוף באי ידיעה.
מבקש ממנו, כשהוא נשלח ליעד כלשהו, 'כשאתה חוזר, תודיע לי שאתה בדרך חזרה כדי שאתכונן', והוא מופיע אצלי נוקש על דלתי.

על נותן התמיכה הארגונית במחשבים אני משפריץ – 'תודיע לי לפני שאתה מגיע', והוא נוחת, או שאני נמצא, או שאינני, להודיע – לא יודיע.

ולמבשלת אני נותן התרעה – עוד '15 דקות מגיע'.
ושהיא לא מגיעה עד שמונה כבדרך כלל, אלא בשמונה וחצי, אני הופך את היד בתנועה ים תיכונית, של 'מה קרה? אני לא מרוצה' היא מסבירה – "הרגע הגעתי", לא מבינהשזה ממש בסדר לאחר או לא להגיע, רק עדכני לפי כדי שאערך.

וברור לי, שהם רוצים לרצות אותי. יוצאים מגדרם; בשל טבעם, אמונתם, תלותם, הכסף שאני מחלק ואולי הקשר הרגשי. תוצאתית, לא ניתן שלא להבחין במאמציהם.

ואני מעיק עליהם, הם לא צריכים את את התחכומיאדה הזו, עודף נתונים ומידע, שאין להם מה לעשות איתו.

ואני מבין ויודע שבמלחמת התרבות – מלה רעה,

• כדאי שאנצח – שאנחיל להם את מיומנות התייחסות לזמן, עבורי,
• ובהתנשאות, כן, גם עבורם, שלא יממשו כל הזמן, שלא יטמיעו כדרך חיים – שיעשו מה שירצו, ועם זאת שייחשפו לניהול משימות על ציר זמן,
• ואני מפסיד. אין הטמעה.

שמעתי בריבוי מדינות את 'יש להבין את התרבת המקומית' – לא יודע מה זה 'יש להבין', כדאי שמי שלא מבין מיומנות ניהול זמן יכיר אותה.

ומצד אחר ונוסף, אם ניהול משאב הזמן היה מיומנות נפוצה פה, באפריקה, האטרקטיביות של האקס-פאטים הייתה נמוכה יותר.

ומצד שלישי, מכיר גם דוברי שפתי שנוהגים כך.

המשותף

בהנחה שהתופעה שאני חווה היא מולי, ועם זאת, לא מייחס להיותי את קיומה,
מניח שחלקה היא מיומנות ניהול זמן ותשומות לקויה, כן, פגומה, של חוסר יכולת לראות אירועים, משימות על ציר זמן שרועות אחד ליד ועל אחר, ולנהל את קיומן, עם חשש, אי-נוחות של פנייה לאחר, חוסר רצון 'להטריד'.