מינורי בסיבוב ביביסטי

לאסי התפכחה ושבה הביתה

לסנדלר שלי קוראים ניר.
כלומר לסנדלר ניר יש לקוח בשם יאיר.
שנים, כמה כבר מתקנים נעליים?
אוהב אותו כמו שאוהבים רמטכ"ל: כלומר לא באמת מכיר ולא ממש אוהב. מה אני מבין, מה כבר יודע? מה אני יכול לשפוט? חזות ומלל. לא יודע להעריך את כישוריו המקצועיים, לא להשוות לכישורי אחרים.
אוהד את אישיותו החביבה, החמימה. נראה לי הוגן – אני מומחה לכמה צריך לעלות להחליף סוליה?
עם זאת אני אלוף עולם בלדעת כמה אני מוכן להוציא.

הוא נמנה על יוצאי המדינה שמנפקות סנדלרים וחייטים בישראל.
ניחן בשפם קְשוח זיפים, שפה רכה ואינטונציה מתוקה לאוזניי.

ובכן, ניר שלנו
– ואני ממש שמח לפרסם אותו: אבן גבירול 148, מפני שכאמור אני מרוצה ממנו, גם אם לא ניתן לקרוא 'פרסומת' לאזכורו לחצי תריסר קוראי פוסט זה –

ביביסט. אחושלוקי ביביסט.

עובדה זו, כשלעצמה, פוסלת אותו במגוון היבטים, לערכיי.
על מצע אופיי החלוש – 'אינלך שתי חוליות מחוברות' אצטט מי שהכיר אותי – אני מחריג אותו, צורך את שירותיו.
להגנתי אומר 'אני מניח שהקונקורנטים שלו מסניפים אותם ערכים.' ועל העין של פפו אם יש מי שרואה באמירה זו הכללה גסה, או גזענות רעילה.

לראשונה הסקתי שהאיש ביביסט מתוך כך שכשביקרתי את האטלייה שלו שמעתי תחנת הרדיו ברוסית לה האזין, נקבה והתייחסה לשמות שיכולתי לזהות – ליכוד, נתניהו כאלה, זיהיתי נטייה שנותנת מענה להטיות פוליטיות מהסוגה הימנית.
ואולי היו אלה חיזוקים לדעה קדומה איתה נכנסתי.

כדי שלא אחשוד בכשרים ביררתי ו- sure enough וממש לא surprise surprise, ניר מימש ת'ציפיות. ביביסט.

בתשעה באוקטובר בנסיבות עצובות נכנסתי לסדנא שלו לתקן תרמיל שהיה מיועד לקרוב מהעוטף.

ניר היה המום, נסער. אמר שזהו, הוא גמר עם ביבי. לא יתכן. פצח במונולוג על אכזבתו מראש הממשלה שהוא אהב, וסרב לקחת תשלום על תיקון הצ'ימידן.

כמה שבועות אחרי, נכנסתי אליו שוב. שאלתי היכן ממוקמות נטיותיו הפוליטיות.
הוא הרגיע אותי ואת עצמו, שאולי ויתכן שכרגע אומנם יש לו ביקורת על ביבי, אך עם זאת ולמרות הכל האחרים גרועים יותר. חלשים.
מה האלטרנטיבה? שאל רטורית ונקב בשמות גנץ ולפיד.
כן הבנתי. צפוי.

היום עברתי ליד חנותו. קינן בחוץ. עצרתי את אופניי וביררתי "מה קורה ניר, ביביסט"?

"בטח" הניח את דעתי "בגילי כבר לא מחליפים מנהיג. צריך פה ראש ממשלה חזק."