מינורי באקזיט

ידידי אץ ומאבד את זה. את המכלול: בריאות, רכוש, הקשר למציאות.

שיחותינו שהסבו לי עונג, עניין והשראה, ולכן היו רבות וארוכות, מצטמצמות ומתומצתות לחתירתי לסיומן
(- וזאת בלי להקל ראש או חשיבות מתכונותיי שלי ההולכות ומתפוגגות- הטובות, הרצות ומתמצקות- הרעות)
שכן תובנותיו, שמאז ומעולם התאפיינו בהתמרה של תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית, הולכות ומתמקדות באופן מצטמצם ומתבהק כ'תובנות מהתחת', במובן שבניסיון להימלט ממשמעויות הקשורות למצבו האישי ההולך ומכמיר, הוא הוגה תובנות מצמצמות, פותרניות, מסוגת הבום-טראח-בוינגית, שאם ינקוט בפעולה שהתובנות מובילות אליה החיים באחת יקבלו תפניתשעימעלות והבעיה המציקה תיעלם, ועוטף אותן בהשפעה הבי-לאטרלית שלו על התנהלות היקום. ולהיפך.

גם בעבר, שלא לומר 'מעולם', יכולת ההקשבה שלו לא הייתה מי יודע כמה.
כבר לפני עשוריים אבחנתי שהוא שואל שאלה כדי שתהווה טריגר להתייחסות, שלו, לנושא.
וזה היה בסדר, למה אני צריך ללרלר כשהוא מביא תוכן מרתק?

בחלוף השנים שמתי לב לתהליך ההולך ומתאבחן, שתפישותיו הקונספטואליות פסקה אחת לא בהכרח מחוייבת קוהורנטית לזו שאחריה.
מבחינתי היה לזה אפילו חן מסוים, שכן הביא עניין, גישה חדשה, הסתכלות נוספת על מציאות, מגובה במשמעויות מרתקות ומצחיקות. אותי.

ככזה, האיש אחראי ישירות, לכמה מהחוויות החשובות בחיי.

בהמשך ההתפתחותי, פסקאותיו החלו לדור ביקום לוגי עצמוני, ובכל מקרה, פחות ופחות במבחן הרציונליות של הקליינע מענטשאלאך שכמותי, ובפשטות- חלקן היוו היפוך מוחלט לפסקאות העמית שזה עתה נהגו ועדיין נוכחות ומפרפרות בתודעתי שממאנת, על אף החיבה ואסירות התודה- אינה יכולה להכילן.

לא מזמן, בהאצה תהליכית, בשיחות שעיקרן הוא ניסוח דיכוטומי של מציאות לקראת נקיטת פעולה פותרנית, שני חלקי משפט לא התיימרו לעמוד באתגר לוגי משותף,
וידידי אף מעיד ומאשר, בהבלחות תובנתיות של פעם, שיכולת הטיפול שלו במה שמחוץ ליצריו המידיים הולכת ושוככת.
נראה לי כצף בתוך שקית אטומה, ששקיפותה הולכת ונעכרת.

בדקייד אחד, האיש עשה כמה 'בלאטות'.
בלאטות? עיסוקיו לא היו מתחום ריאליות הבנייה, אלא מתחום הוירטואליה. אבל מורשתו היא ש'היו זורקים את התינוק איך שנולד על הקיר- נדבק יהיה תפסן בניין. נפל ארצה ייעשה רצף.'
מפרש את המפה הפוליטית בעיניים של מצביעי המהפך ב- 1977. אף אמר שיתמוך בפוליטיקאי כי הוא …….אי.
צירוף תבונה, תשוקה, רצון, נחישות, זיהוי שוק, חבירה נכונה.

בעשור שאחריו, צרך את ההון באותה תשוקה, רצון ונחישות.

על מסלול חייו הבליסטי חוזר לחור מחצבתו התפישתי. מוטרד. נאטם לרחשי הסביבה, קשרי מציאות מתרופפים, כלומר נקודות הציפה מתרבות ומתמצקות.

גר במקדש העשירייאדה החדשיאדה במתחם הצ'חצ'חיאידה. במין סטריליות המאפיינת את האוליגכריאדה, ונאלץ לצאת משם.
עבר למתחם וותיק עם מאפייני מורשת דומים, התלהב מדירתו, וכעת מלין על הנוף האנושי שיקיף אותו שם, ומוסיף "אולי גם אני כזה."

פירט ש

• יש לו עניין רומנטי במישהי מהסטאף המטפל בו,
• היא, מצידה, בוחנת אותו השרדותית, סוציולוגית, אינסטרומנטלית על מכלול תכונותיו, מעלותיו ומגבלותיו, ויכולתו להושיע אותה מסט הצרות שחלקן העיקרי הומט עליה בשל בחירות שגויות, לאבחנתה הנכונה, להטיות אינהרנטיות המאפיינות אותה.
• היא אבחנה אותו בתמלולה 'אתה לא מנהל את חייך'.
• הוא, בחיווי יושרה אינטימית תודעתית אופיינית, שיתף אותה בשמץ מהתניותיו הרומנטיות ייצריות- רמז: ההיפך המוחלט ממה שהייתה מאחלת לבנותיה,
• והיא בתזזזזזז מרצייד אופייני לבעלות מצפנים משובשים, מתנדנדת בין עניין לשאט, בין ההסתייגות המרחיקה לבין תחושת עוררות ההושעה, המקרבת ומקריבה.
• הוא, המנוסה בשכמותה, מזהה את התנהלותה ההיברידית,
• משוכנע, שיכול לממש את העניין שלו בה, כלומר קוועץ' אחד או שניים של פיתוי, והיא לא תעמוד בקסמו,
• כך שהמימוש נתון בעצם רק להחלטתו,
• החליט שלא. בינתיים.
• הוא הרי מנהל את יצריו, לא את חייו.

מכיוון שמפלס תוצריו הכלכליים נכנע לגרביטציית הכנסותיו ומשיכת הוצאותיו, מתנתב כמים הזורמים למקום הנמוך לאחד האפיקים שרוחו היזמית והיצירתיות העסקית נוטה להגות בצוק העיתים, וכטיפול פותרני במצב שוקל חבירה עסקית לגאס.

גאס נראה כמי שנלקח משבועון רכילות בדוכן סופרמרקט במיאמי. גָרוש מדמות מיתולוגית גם בחיי ידידי, שבכוח כישוריו, כשרונו ובעיקר כישוריה העצים את מצודדותו ומינף את השכלתו היוקרתית, עלה על העגלה ונעשה מולטי מיליונר- היא במיליארד. בפאונד, אם משנה באופן כלשהו.

לגאס שלנו, כך לומד משיחתנו, יש (גם) חבְרה שעוסקת במולטי-מדיה, הפקת סרטים.
ידידי שסבלנותו וקשריו עם הידע הולכים ומצטמצמים ליוטיוב, מספר לי ש

• בעבר השיא עצה לגאס: 'קצֵר את הסרטים'.
  • (מימש את התמרת התעוקה הפרסונלית באידיאולוגיה אוניברסלית?)
• גאס חיווה שאכן ה'עצה טובה',
  • ידידי מייחס את החיווי המתון לחששו של גאס לציפיית תמלוגים על הייעוץ העסקי שידידי העניק לו,
• ידידי, שחושיו העסקיים התעוררו, כלומר ההתניה למנף ערך כלכלי לכל גירוי נקרה, (כלרבים ממכריי שתודעתם מוטה למימושי ערך-נוסף על מושאי ערך קיימים) גורו, מזהה פוטנציאל אקזיט,
• האיש מברר אתי אם כדאי לעבוד אצל גאס,
  • כלומר זה לא באמת בירור. תחת תפאורת הבירור, הוא מחצין את הסוגיה העוברת בתודעתו,
• מוסיף, נכוחה, שהוא לא יודע לעשות שום דבר בעצם,
• ולאור זאת הוא מגייס אנג'לים בשלב הזה- אותי:
• "אתה תבוא אתי, ותעשה את העבודה",
• "כמה אתה רוצה?" הוא פוצייח מולי במשא ומתן.

ואני,
בנוסח האירוניה-משוחת-דק של אבי, שבבגרותי לא ממש הערכתי,
כמרגרינה מרוחה דקדק על טוסט,
הבטחתי-
'אני איתך, המשכורת לך, אני- רק הוצאות.'

כל קשר בין הדמויות לבין המציאות באחריות.