מינורי בצידוק — רציונל

אני שונא דימויים בחיי

בגאנה, צוותתי לדירת שותפים,
סלון,
מטבח,
שלושה חדרי שינה עם שירותים, לכל חדר.

חובר למי שנמצא שם כבר לפני, שנה לערך, לא חשובה העדה.

החברה המעסיקה מארחת מדי פעם, על פי צורך, את מי שעובר בבירה אקרה מטעמה.

שותפי, לא מצליח להסתיר – לא יודע אם כלל מנסה, אם יש לו את היכולת – את צערו על צלילת רמת חייו. יכול להיות שגילה את הסוד שאני עובד עליו שנים, איך להשתין באסלה אחת ולחרבן באחרת, בו זמנית? ארבע אסלות אם מחשבים את אסלת המבשלת/ מנקה שמצוותת לדירה.

היא, ססיליה שלנו, נערה בת 23, שמפזמת מזמורי דת, רמת החיים שלה ירדה פיזיולוגית – היא מנקה אחרי שלושה, ומבשלת – אם אפשר לקרוא לתיפלויות הקולינריות שהיא מייצרת, שמומלחים כל כך, שהשוני בין תבשיל אחד לאחר מִתמצת בצבע. היא באמת משתדלת. בחי אלוהים.

החדר הכי טוב, מצוייד בריהוט לגיטימי בשימוש הוותיק – ברור.

גרדרובת נעליו פרוסה, אמנם בסדר מופתי, לפני הכניסה לחדרי.

שולחן עבודתו בסלון.

אופניו, הציוד הנלווה, כולל מזוודת הבאתן, מתקן בו האופניים מחוברות עליו מול הטלויזיה כסימולטור רכיבה שם.

"אין לי מקום בחדר לכל הציוד" מסביר את פלישתו למרחב הציבורי.

בעצם, זו לא פלישה, יש להודות, שכן,
על משקל, there is no victim there is no crime,
כשאין במרחב זולת, אין מרחב ציבורי.
אז הוא 'לא פלש' למרחב הציבורי,
הוא פשוט 'לא נסוג' ממנו ברגע שהלטיפונדיה הפרטית שלו התהפכה עליו ושינתה מצב צבירה לרבת משתתפים.

גם הכניסו לו עז, וגם רוצים שייהנה מכך?

ויש פרוטוקול התנהלות.
סט החוקים אמנם לא כתוב, ועם זאת מובע ברהיטות ומיומנות של מי שצבר ניסיון רב בניסוחי עבר;
מה מותר, כלומר מה אסור – לעשן, להביא בחורות, להשאיר כלים בכיור, מה קונים, מה שלא, לא לגעת.

וכמובן הרציונל משלים ההגיון לא מאחר להגיע:

• "על הדלת להיות נעולה מפני שיש לי חפצים בסלון שעלולים להיגנב."
• "חייב שיהיה סדר; בערב לא משאירים כלים בכיור שמחכים למנקה, זה מרחב ציבורי, כולנו נהנה מהסדר." שהוא קבע.

אני שבורח מעימותים כמו מירי רגב, מעדיף לא להכנס.

הגיוני, רציונלי זה לא. הצדקה – כן.

הגיוני או רציונלי, זה לשקול איך להגיב לכך,

• כך
• או כך.

ניתן לכל 'כך' להצמיד צידוק, בלתי רציונלי, בהטייה, בהתנייה.

הסכמה
לאפשר, לתת לגיטימציה, אך לא לעורר את זעם הוותיק, ולא רעש מול ה'שלטונות'

אי הסכמה
טיפול בסוגיה, ניסיון לשנות אפשרי כמובן, רק לא ברור לאיזו קונפיגורציה אחרת.
אם קיימת סיטואציה זו, אפשרי, יתכן, הגיוני שתהיה אחת גרועה יותר, מצדיקה נטייה של מישהו, שיצייד אותה ברציונל.

רציונליות

חשיבה רציונלית, סבירה, היררכית, היא התהליך בו אפשרויות נשקלות על פי אמות מידה היררכיות שמאושררות על ידי תודעות אחרים בלתי קשורים לסיטואציה, ושמאפשרת ניבוי התנהלות בקיום תנאים דומים.

הצדקה

חיזוק טענה מקדמית באמצעים וורבליים.

לפני סוף דבר

על משקל מצוקת הדיור והכנסת העז, לאחר שבועיים הצטרף ex-pat נוסף, שלישי.
כך, כ'השרדות', אולי ה'אח הגדול' ריאליטי סוציולוגי ניסויי, שלושה אוברוניס ישנים ברדיוס 3 מטרים, עובדים ברדיוס 2, ומבלים יחד.

סוף דבר

האמת, באמת? לי זה לא ממש נורא.

הם לא ממש מפריעים לי.

מה שמפריע לי זו התחושה שנוכחותי מפריעה להם.

ומה שבאמת מפריע לי הוא, שהשני, שלא משלם לנהג את הטיפ המקובל לפני החג, שמפעיל מִמְברנה יעילה שטרם נחשפתי לשכמותה של ספיחת טובין בלא הדדיות של תרימת דבר משלו משפריץ עלי את ההסבר הרציונלי שלו – 'באתי לחסוך פה.'

אחרי סוף דבר

מסביר לשותפי ש"לא אוהב את פוטין, אבל היה שמייח אם היה מגיע לארץ לחדשיים לעשות סדר" שישנו קו פרשת מים בין מחשבה קונסרבטיבית לשאינה כזו.

הוא כמובן לא חושב שהוא קונסרבטיב. סדר מאד מאד חשוב, וגם רגולציה, ועם זאת בעיני עצמו אינו קונסרבטיב.

פגשנו יחד דמות שהוא מאד מעריך, שלשאלתי מה נטיותיה הפוליטיות, נעניתי ב'אני לא חושב שאנחנו צריכים לטפל בערבים אלא בישראלים'.

הייתי משוכנע שהבחור מצביע עבודה/ מרץ, הערכה שהתאמתה בבירור חודרנית.

קו פרשת המים בין תפישה קונסרבטיבית לשאינה כזו, מתאפיין בכמה מאפיינים, כשאחד מהם הוא הנטייה לטפל בקולקטיב אחר אחר המהווה איום על תפישת הקולקטיב של פרט, לעומת לטפל בפרט.

כשדברתי כמה ימים אחרי עם שותפי על אבחנה זו, ענה ש-"כן, מבין, אבל קודם צריך לטפל בערבים." לא משתחרר מהרציונל, נצמד לצידוק הסנטימנט.