מינורי בנסיגה מאז'ורית

מוקדש* לחגי שיוביץ, הפוחייז

לפני מספר שנים מצאתי, בשוטטות מקרית, מסעדה יפנית שהגעתי אליה במעבורת נהר.
מאז, מתחרייע על המסעדה כשמגיע בנגקוקה.

היום, לא מוצא.
זוכר 3 תחנות שמאלה [דרום מערב] ממרפסת המלון שם נמצאת תחנת המעבורת, גדה נגדית.

לא דובים ולא ווסאבי;
תחנה שלישית מביאה אותי לשוק בגדת הנהר בה עליתי על המעבורת.
שגגה.

הלוך חזור, קדימה, אחורה, ימינה שמאלה, לא מעלה מטה.
מצאתי.

אני עם חוש התמצאות מהמפותחים שמכיר – היררכה מיקומית גאוגרפית על צירי כיוון.
מכיר בכך שמאבד את הנכס,
מטפטף את הכישור,
מנזיל את היכולת,
מקהה את החדות.

התברברתי.

כאמי, לא רוצה את הנחת ההסבר, את נחמת השינוי האורבני, את התירוציאדה המבארת;
אכיין, שלוש תחנות אל המעבורת עוצרת כעת בגדה השנייה.
עוד 30 אגורות, 3 באט!, חוצה את הגדה, ומתאפס.

הולך דרומה בסמטת שוק נטול זרים, צרה, דחוסה, ואפופת ריחות חזקים שלא מת עליהם.
עשרה מטר צפונית למסעדה, ממול, יש קפה מדליק, שגם אותו לא מקפייח.

תכננתי קפה ואז להתקיף את השמיים, הארץ ואת הים – הבירבוריאדה הכתיבה שינוי סדר.

המסעדה סגורה.
די!
כלומר, פתוחה, גבר בצידה הימני עומל במרץ על משהו, בירכתיה שתי נשים טורחות על-לא-ברור-מה.
"היום סגור", מבין את התאית.
יכול להיות שהיקום התארגן נגדי?
לא. איך אמר דמוקריטוס– "המקריות וההכרח", יעני, אין סדר.

שואל היכן יש יפנית אחרת.
בתנועות אחורה ושמאלה – צפונה ומערבה מכוונת אותי למסעדה אחרת, שנזכר בקיומה.

הולך אינטואטיבית. מוצא.
תפריט מסעדה בלי אנגלית.

מתנחיים, בקטנה, ש

• מצאתי משהו חדש,
• מסעדה מקומית לגמרי – התפריט בתמונות ובתאית,
• המחיר הכי זול בעולם,
  או לפחות הכי זול שאני נחשפתי לאוכל יפני,
• רעב לא אצא מפה,
• מזמין ים,
• כאחאנא"ר, שחונך לאכול כדי לחיות, לגמור מהצלחת, לא להתעכב על היות אוכל לא מי יודייע מה טעים, גומר את מנות השלושה שהזמנתי,
• ואפילו מוצא נחמונת בהכירי ש'אין אוכל יפני גרוע, יש דגים לא טריים.' אז זו הייתה ווריאציה תאילנדית על אוכל יפני. ים סושיט בלסתי.

זו דרכי להתמודד עם מבוכה. להחצין אותה. לחשוף אותה, לייבש אותה באור, לבייש אותה. זו המבוכה זה לא אני.

סוף דבר

למחרת עשיתי את אותה דרך.
אח, איזה יפנית, פשוטה, זולה, נפלאה.

* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים, תאבי הסמלות, שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית?
שיהיה.