משך קריאה: 2 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
התרסקות טביליסיאנית
היום עלינו חברי לעבודה ואני לפוניקולר של טביליסי.
התכוונו לרכבל;
אוסף טעויות, הסבר לקוי, שיקולים קטנים: תקלונת מהזן הנפוץ – תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית שלא עלתה בבריאות נפשית, פיזית, או 1,000 לא חשוב המטבע היא חוויה.
אז זהו, שזו הייתה תקלה.
ולא הייתי טורח להעלות אותה על המסך, אלמלי העובדה ש,
- עלינו במונית, במטרה לרדת ברכבת,
- והיה נכון יותר לעלות ברכבת ולרדת במונית,
- ושם למעלה נוף פנורמי מקסים של העיר,
- ועם זאת, לא מסוג האטרקציות שאני נוהג לפקוד,
- ויש מסעדות וגורמי אטרקציה אחרים – לא באמת מעניינים, אותי,
- ואנטנת שידור ענקית, מוארת בכחול,
- שבאמצע הגובה יש בה מסעדה עגולה,
- לא טרחתי לברר האם מסתובבת.
הלכנו לכיוונה, וירדנו בסט מדרגות מתונות, לכיוון בסיסה.
ואני מטרחן על חווייה אוורירית זו, בשל כך, שבמדרגה האחורנה ככה, אופ'לה, פספסתי את המדרך ועם התיק על הגב,
- רגלי ימין התאכזבה מבגידת הריצפה שלא הייתה היכן שציפתה לה,
- אבדתי אחיזה,
- השטתחתי בְּרִיצְפְּה,
- כשבדרך, חש כאב חד בחזה, משמאל ללב,
- עוד טרם התממשקותי עם הקרקע,
- אומר לעצמי זה לא יכול להיות, שכואב לי החוזה לפני החבטה,
- פוגע בברך שמאל – מעט דם,
- ולסיום גם ברך ימין לא מקפחת את אדמת גיוארגיה ומתממשקת איתה אף היא.
- שניים מחבריי, שהיו מעט לפני, סייעו לי לקום.
ולא הייתי מטרחן את עצמי, לכתוב על העניין, אלמלי הדבר המעניין באירוע, מבחינתי: אני משוכנע, עומד על כך, שהכאב בחזה, שאפס נקודה משהו שלו אני חש עד עתה עם כל נשימה, פרץ טרום חביטתי ברצפה.
נשמע הזוי שהתהליך המנטלי היה בין מעידתי לבין נחיתתי? אכן!
היהפוך אחאנא"ר להוזה?
יש מצב שאני בודה את האירוע בדיעבד?
עניינית כן, שכן, אינני יכול להוכיח אחרת.
עם זאת
- נראה לי שניסחתי את היות הכאב במעוף,
- בבדיקת רנטגן אין שבר בצלע,
- שבוע אחרי, עדיין.
