הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
מטים, מטעים, מתעים, מתעתעים, מטאטאים ומטמטים תודעות, במֶתֶק מלל
בניית קונסטרוקטים
דוקטור מיכה גודמן מצר על חוסר סבלנות, מלין על העדר יכולת לקבל פלורליזם.
רואה ‘חופש כשחרור מרודנות עצמית’.
שומר תורה ומצוות, מקיים רוטינות אדוקות, מקדם שחרור מרודנות עצמית?
עוד אוקסימורון לאוסף.
בהסכת דוקטור גודמן מביא את החוכמה ‘שלם: שם לשון מלבוש’ כמהות ההתבדלות החרדית. נראה לו עומק מסעיר.
לי נראה כסטרוקטורה נבנית, וריאציה אקרוסטיכונית, מופרכת, יציקת תקפות פסאוגו לוגית נסמכת על שרירות לשונית.
יכול להיות שכמיהתו של ד”ר גודמן לסבלנות ופתיחות, היא ביטוי בקשתו לקבל לגיטימיות וכבוד לתפישות אמוניות לאומניות, כשְקוּלוֹת לתפישות רציונליות מפרקות קונסטרוקטים לוגיים מופרכים?
הערכה, סבלנות לתפישות מעין אלה – ממני לא יקבל.
גודמן מתייחס לתפישות עולם כ’אמת’.
אמת אינה אמונה או ערכים, אלא חיווי ל-מה שבר אישוש והוכחה על ידי תודעות זרות. לא תפישות עולם.
תפישת עולם היא סט ערכים, שיש לתודעת בעליה.
תכולת הערכים של תפישת עולם, המדרג ההיררכי ביניהם אינם בבחינת אמת ניתנת לאישוש או הפרכה.
תפישות עולם אמוניות לאומנות מתפתחות ומוטמעות באמצעות אימוץ של דמויות וממסד מחנך, לא מדעי חוקר מנתץ פרדיגמות.
מונופול על יהדות
דוקטור מיכה גודמן נמנה על ז’אנר המגיחים ממרחבי קינון תודעתי אישי שלהם, בשאיפה להאיר, לחנך, לקדם ולהפיץ את תפישות ערכיהם האמוניים-לאומניים לאחרים; לעשות נפשות, לגייר, להשפיע, לשכנע. הם עוסקים בכך למחייתם ולפרנסתם.
[בשונה ממני, למשל, שכותב למחייתי, לצריכה פרטית. 😆 ]
על פי רוב, מורים, מרצים, מלמדים ידע אוניברסלי במגוון מגזרים.
אנשי חינוך מטמיעים תפישות וערכים תואמים את מגזרי חייהם.
עידן הבלבול
בעידן הבלבול, נתנאל אלינסון ומיכה גודמן מבלבלים מצד אחד, אריאל הירשפלד ויולי תמיר מבולבלים מהצד השני.
הירשפלד ממבט ספרותי ויולי תמיר ממבט לאומי מבלבלים בין אמונה לבין התכנסות הזדהותית.
הן האמוניות והן הלאומניות הם רגליים שיוצאות מהתכנסות הזדהותית.
לא במקרה רוב אמוניים מוחלט הם לאומניים, וכולם מתכנסים הזדהותית.
כדי לקבל אמונות, תיוויים שרירויות, טקסים, צריך שיהיה סנטימנט התכנסות הזדהותית מפותח מובהק.
‘חילונים’ [כאילו), שיישותם היא התכנסות הזדהותית, מנסה לקנפג יהודיות שמתאימה ל’דתיותם בתצורה העצלה – שאינה רוצה להתחייב לטקסים ואיסורים, ולרמת האמוניות הנמוכה המאפיינת שמפעמת בהם.
בעת שצורך התכנס הזדהותית קיים, ישנה שאיפת הסנפה של תמהיל דת ולאום במינונים משתנים אצל פרטים שונים. גם אצל הירשפלד, הכאילו חילוני.
נביאי הבלבול
מיכה גודמן נמנה על אחו תדעתי מובחן – דתי, יהודי, לאומי מתנחלי, אינו מעביר ידע.
גודמן מעביר ערכים ותפישות אמוניות לאומניות כקונסטרוקטיפ פסאודו לוגיים.
גודמן מקיים קשר מוכוון שכנוע, התמרה, גיור תודעתי עם ריבוי סביבות חילוניות משכילות בעלי רמת אמוניות ולאומנות נמוכה.
הוא עושה זאת במיומנות, מתק שפתיים כשמטרתו קירוב שומעיו לערכיו. סופח סיפוק מהחדרת מסרים אמוניים לאומניים לתודעות חסרות ישע.
במסגרת פתיחות ליברלית חילונית, רבים צורכים אידיאולוגיה קונסרבטיבית אמונית לאומנית, ממותקת.
מבחינתי אלה זאבים בְּשְבִיסֵי הוגי מחמד, ממתינים עם כיפה אדומה לחלושי דעת חילוניים.
מיכה גודמן מקנן בהביטאט
תודעתי, דתי, יהודי, לאומי,
וגיאוגרפי התנחלותי.
גודמן, כעמיתיו לז’אנר(♠) מתחכך חיובית עם ‘חילונים’ איכותיים-משכילים,
מפיצים בשורות מתקדמות, פייסניות, מחבקות, שוחרות טוב, שלום, הומניות,
צדק בגרסת טריקו וסנדלים, אוניברסלית.
בה בעת, בשורתו מוכוונת התכנסות לאמוניותו, לאומניותם הלוקאלית.
עמדותיו ה’נאורות’(♣), מוכוונת לחילונים-הומניסטים-ליברלים-צבועים(♥).
מיכה גודמן מקנן בהביטאט תודעתי אמוני, דתי, יהודי, לאומי, וגיאוגרפי התנחלותי.
(♠) עמיתים לז’אנר – נתנאל אלינסון, ראש המכינה הקדם צבאית ‘חצבה’ בערבה, כדוגמא.
(♣) כתפישה, כרעיון, אמוניות, לאומניות הם מושגים סותרי ‘נאורות‘.
‘אמוניות’ מהווה אנטיתזה לחתירה לרציונליות; היא מקדמת שימור ערכי עבר בשם התכנסות הזדהותית, מתוך ציווי, לא מתוך בחירה ובקרה אינטלקטואלית.
הקצאת ערכיות ללאומיות כתיוג טכני ביורוקרטי, הינה יישום אֱמוני שלעיתים קרובות משתף אל, ורחוקות מדיר אותו.
לאומנות מקדמת התכנסות הזדהותית על בסיס סנטימנט, מיסטיקה.
חתירה לרציונליות, נאורות – זה לא.
(♥) ‘חילונים ליברלים צבועים’ במובן
- היותם אופייניים, מובחנים, מסויימים, נידפים תפישתית, מתכנסים הזדהותית לתפישות נחשבות נאורות בהביטאט בו הם מקננים,
- רואים עצמם כ’חילונים’. אני רואה בהתכנסותם אמוניות.
גודמן, להבנתי אינו מכיר בהיות מכניקה תפישתית מבחינה בין קונסרבטיביות לפרוגרסיביות.
בנמוך
לדתיים אין מונופול על היהדות.
אמר גודמן וטוב שנשאר בחיים.
לרעיון אין בעלות.
יש מי ש
- הוגה מחשבה,
- מפיץ רעיון,
- אוהד אידיאה,
- מתנגד לתפישה,
- מי שאינו מודע למחשבה מנוסחת,
- מודע ואדיש.
ייחוס בעלות ‘מונופוליסטית’ לרעיון(♠), משמש את גודמן במניפולציה התודעתית שהוא עורך, במודע או סביר יותר להניח שלא, בכך שהוא
- מפקיע בעלות על ‘יהדות’ ממאמינים,
בהתייחסו לבעלי אמונה כקולקטיב מובחן אָחוד ומאורגן,
שהוא בעליו של רעיון כלשהו, - כדי שאפשר יהיה לכנוס אליה, ליהדות, את ה’בלתי’ מאמינים הסוררים.
(♠), הגות קונסרבטיבית אינה מחדשת, אלא עוזרת ‘להוכיח’ ולשמר פרדיגמות.
חלק מ’חידושים’ קונסרבטיבים הם התייחסות לרעיונות, איפיון, תנועות מטפיזיות, מימוש פיזי.
כך נהיים פילוסופים. לקבוצה של מתפללי בית כנסת פרטיקולרי, כפול מכלול בתי הכנסת, יש או אין בעלות, ‘מונופול’ על אידיאה מורכבת כרעיון.
שגודמן ייקח שלושה חובשי כיפות אקראיים, סרוגה, שחורה או משי, וישאל אותם ‘מהי יהדות’, נראה אותו… 😆
מיכה גודמן הוא מדוברי עת הפיצ’פוץ’, ההתכה, ההלחמה, ההיברידיות, הגם וגם, העץ והפלי, הטומטום התודעתי, האנדרוגנוס התפישתי, שמנסה לאחות את הדיכוטומיה המחשבתית המבחינה בין
| אמוניות, לאומניות, מתכנסת הזדהותית לקולקטיב(ים) מובחן(ים) | לבין | חתירה לרציונליות מערערת פרדיגמות, אינדיבידואליות, חופש פרט ושיוויון, שלום, ערכים אוניברסליים. |
ימין
כל הפעמים שדברתי על פטריוטיות על לאומיות, על ציונות ואנשים חשבו שאני ימני.
בפעמים שגודמן דיגמן בנחרצות רהוטה ערכים קונבסרבטיביים מעידים על סט ערכיו.
יהדות דתית
…שכשאנשים מתלהבים מהיהדות הם בטח דתיים.
הנחה נכונה. גם אם יש מי שנוקט בלשון ‘אני יהודי לא דתי’, המרכיב האמוני בתפישתו אינו מדיר אותו מדת.
חסרי אמונה אינם מתלהבים מאמונה דתית, גם אם היא יהודית.
הומניזם, לא רק שמאל
לשמאל אין מונופול על ההומניזם.
גודמן מבקש להיתפש כהומניסט, כחלק מהיותו יהודי.
יהדות, מבחינתו = הומניזם.
לא, לרעיונות אין מונופול, לא במציאות ולא כאליגוריה.
ניתן להתדיין מהו ‘הומניזם’.
דת, כתצורת חיים חברתית, היא הומניסטית במובן שמאמיניה נתונים לציווי לחמול על חברי הקולקטיב הנמצאים בצרה.
חתירה לרציונליות אינה חומלת על חלשי, מוחלשי, נכשלי חברה.
חתירה לרציונליות מקצה משאבי־כלל משמעותיים לקידום פרטים מתוך הכרה שזו טובה מצרפית של חברה, ופרטנית של חבריה.
אם הומניזם הוא התייחסות לפרט באשר הוא פרט במנותק מאמונתו או השתייכותו הלאומית – אמוניות ולאומנות אינן הומניות.
ציונות = ימין
לימין אין מונופול על הציונות.
אם ציונות היא קידום יהדות, העם היהודי בישראל – ציונות היא ימין קונסרבטיבי, לא מחשבה הומנית פרוגרסיבית.
זיהוי דת וימין
הזיהוי האינטואיטיבי שבין דתי וימני זה זיהוי שגוי.
נייר, מסך, סובלים כל תוכן המוצג עליהם כולל אוקסימורון או פרדוקסים. כוללה זה.
דת היא פרוטוקול ציוויים.
אמונה דתית מצריכה
- כיבוי של פעולות בקרה וערעור רציונליים על עיקרי אמונה, ועל קודקס ערכים מקדמי מוטמע,
- ובה בעת תפעול מודע של פרקטיקת שמרנות אמונית.
סממנים אלה, מוספים על נוספים, מאפיינים מחשבה קונסרבטיבית, שהיסטורית מקושרת ל’ימין’.
פרומו
לספרו ‘חזרה בלי תשובה’
מאחורי החילוניות הישראלית מסתתרים רעיונות עמוקים, משכנעים וסוחפים.
מאחורי הדתיות הישראלית מסתתרת הגות מתוחכמת, מעמיקה ומפתיעה.
אינני מתכוון לתקף את אמירותיו על ארץ ישראל ועל הומניות הגר – אינני מחוייב לתפישותיו.
מטרות
כמו העסקה שדתיים עורכים עם ילדיהם הקטנים – הגעה לבית הכנסת תניב סוכריה,
לחילונים – מה שאני קורא ‘דתיים עצלים’, ‘אמוניים שהדירו אל’, גודמן נותן סוכריה:
היהדות היא לא של דתיים, היא גם של מי שלא מאמין.
https://www.facebook.com/micahgoodmansbooks/
נתנאל אלינסון
סרוגים במסר אופייני:
“ובכן הרשו לי לקלקל את החגיגה. אל תחפשו סיבות קוסמטיות. הציונות הדתית לא תנהיג כי האמת לא אצלה.”
קלקל, אח, קלקל.
“וכשהוא [המשיח] יגיע הוא לא ילמד עם כולם את ‘אורות התשובה’. הוא (או היא) יסתכל על כל שבט ויגיד לו: אתם נהדרים כמו שאתם.”
מסר מפייס.
“לכל שבט וזרם יש עמוד שדרה ערכי שאבוי לנו אם ננסה לשנותו.”
כך, ארגונים כבינ”ה, מטפטפים דבש לאוזניים חילונית, ליברליות, פלורליסטיות, מכילות, פתוחות, שואפות להיתפש כ’איכותיות’ בעיני עצמן וסביבתן.
ואל אף שאין לי אהדה והערכה לפעילותם, כמובן שאין לי רצון שיטיפו משנתם המתוקה, בפני כל הצרכנים שמוצאים אותה למעניינת.
עושים שימוש בנאורות בהומניות, כלפי האחר, כבד אותו,
ובלוגיקה פסאודו רציונלית לא כדי להוכיח, כדי למנוע ערעור פרדיגמה המניחה אלוהות בורא עולם.
“האתאיזם הפסיד. החילוניות ניצחה”, במובן שרוב הציבור הוא אכן ‘דתי עצל’.
–––––
דתיות עצלה, היא הכרה כלשהי בכוח מטפיסי, עליון, מארגן, שישנה מציאות לפי דרישת תודעת מאמין כָּמֶה לחמלה, חושש מכאוס אי-הידיעה, על מצע חתירה לרציונליות מוגבלת, שאינו מקצה תשומות אנרגטיות ליישום מכלול ציוויי אמונה פרטיקולרית בגרסת דת לוקאלית.
–––––
האם ייתכן ממשות לרהב מילולי בנוסח ‘אתאיזם’/ ‘חילוניות’ מפסיד/ מנצח?
רעיונות כמו גם חפצים אינם מנצחים/ מפסידים.
אלה מושגים מטפיזיים מאולצים בהאנשה מלאכותית על מציאות, על ידי תודעת מאמין בכוונת שכנוע מיסיונרי.
–––––
כדאי לבדוק מידת אמוניות, מוצהרת, של מליון אנשים בהתפלגות סוציו-אקונומית, בהשוואה בין השליש העליון לשליש התחתון – בכל חברה אנושית, [ובכל תרבות במאות האחרונות].
האם בשליש התחתון של ההתפלגות הסוציו-אקונומית מספר האנשים שיעידו על עצמם ‘דתי, אמוני’, ועצימות אמונתם גבוהה, תהיה גבוה יותר, משמעותית, מאשר בשליש העליון?
האם מספר האנשים שיעידו על עצמם ‘אתאיסט’ יהיה משמעותית גבוה יותר בשליש הסוציו-אקונומי העליון?
אם בדיקה כזו אכן תניב ‘כן’ ו’כן’, אולי אינה מהווה הוכחה לדבר, פרט, אולי, רק תערער קלות את נחרצות הקביעה המראש מופרכת – ‘הפסד’, לאתיאיזם.
–––––
אם שתדלני אמוניות מצליחים להעביר תודעה עם מידת אמוניות
[ולאומנות – אמוניות בגרסת לאום/מדינה, שטח שמהווה תחליף לאל, כמקור כוח מארגן]
מסויימת לגבוהה יותר = ניצחון.
מבחינתי הם לא פחות מטורפי דעת, מרעילי תודעה, במתק שפתיים.
במבחן הטאו”ן, אני דווקא מאמין שמיכה גודמן מאמין באמירותיו, ודרכו לשכנע עצמו באמונתו היא לשכנע אחרים בסבירותם.
אני אלרגי לתעתועי תודעה.
ו-לא, אינני רוצה למנוע את פעילות הגודמנים, ולא, ממש לא דחוף לי להפעיל רסיפרוקציה – הרעלה הדדית שיוויונית של רעיונות.
בדבריו גודמן כדיו מעכירה מים,
לא פוגע באמונת דתי, אלא מנסה לקרב בעל אמונה מינורית להווייה אמנותית חזקה יותר.
