במדרגות ביתי, השכן סיפר לי שבנה של בעלת הבית של שנינו תומך נלהב במחאה החברתית, כלומר מתלונן בלהט על יוקר המחייה.
בעל הבית – בשלושימים, חזות נאה, צעירה וספורטיבית, מוזיקאי תופים אפריקאים, שבר רגלו על סקייטבורד – ייעץ לשכן העובד ברשות השידור, היכן ואיך לתעד את המחאה.
עם סיום החוזה, השכן שקל לא לחדש את החוזה, שכן, בנה של בעלת הבית העלה את השכירות ב 5%.
"איך העלאה של 5% מתיישבת עם תמיכה במחאה החברתית?" מרר השכן במהירות, או אולי הרהר במרירות.
ולי הסיפור מזכיר את שלושת העוורים שהתבקשו לתאר פיל:
- אמר, שפיל הוא דק, קריר וחלק, שכן ליטף את חטו.
- גרס, שפיל הוא בכלל עבה, פושר ומחוספס– הוא מישש לפיל את הרגל.
- התרעם- מה פתאום, פיל הוא רך, חמים, ושעיר שכן ליטף לו את הביצה.
ובמחשבה שנייה, לא כן הוא;
למחאה ריבוי פנים.
פרוגרסיבית, כל מי שצר לו פונה למחאה. בבחינת הצרה, רווחת האחד משפיעה נגטיבית על זו של האחר.
בתפישת הפיל, רגרסיבית- ממששים את הסוגיה, התפישות השונות אותו יכולות להתקיים במקביל, לא משפיעות, משנות או דורכות אחת על השניה,
ומותירות את הפיל, כלומר את הבעיה, בלתי נגועה, פתורה או משתנה.
