מינורי בהתנשאות בלתי מתפשרת

שבירת שיאי

נוסע עם הנהג וצַבָּע בן 22.

הניח את הסולם ב ב SUV המעאפן, נוסעים דרך Nima, הפאבלה של אקרה
– מזהירים מלהכנס לשכונה. משום מה אין לי את החשש, את הידיעה המחמיאה, שעם היכנסי יהיה מי שריצפטורי ההרחה לו יאויימו, ויתקיף אותי שם, רק בשל ריח נשימתי הבאוש –
לרכוש צבע לבן ומברשת. you know, צבע, במשימת צביעה.

האסטרטגיה ההתנהלותית: כל מה שתוכנן ישתבייש;
אתמול היינו שם. הביא טיח לאיטום. היום צביעה.
בפועל לא צבעים ולא מברשות. ואין לצפות שיהיה לו בהישג יד 40 ש"ח לרכוש.
צריך אותי.

פאק שלי, הייתי צריך לוודא.

נוסעים ל – Driver Vehicle Licensing Authority, מנהלת הרישוי המקומית הגנאית.
לא להתנשא – מה שהגנאי הממוצע נטול התקשורת יכול לעשות on-line מול רשויות התחבורה, מאפיל על אזרח Start Up Nation.

מחנים. הצַבָּע לוקייח את הסולם, אני מתכוון ליטול את סט הדלימברשת.
דניאל מתעקש לקחת ממני; אני חש באי-הנוחות, את מורת הרוח מהסדר המופר, כמו שמישהו בגיל ילדיי משלם על משהו, או כשהמנכ"ל מזמין אותי. אם מוריד מהחברה אחלה וסבבה, לא מתאים לי שזה מכיס אישי.
מניח לו לשאת הוחך א לה פראנג'י.

במחצית הדרך ללובי הכניסה, דניאל מניח את הסולם, הצֶבע. מסתדר
– לא יודע, אולי איזו בֵּצָה סוררת לא מוצאת לה מנוח –
הוא פונה לסולם, אני לפחית – פלסטיק למען הדיוק – בנחישות בלתי מתפשיירת,
לא שועה לאי נוחות, נכנסים ללובי.

האיש בפרונט דסק עושה את עבודתו – מציק; שואל 'מי אתם', 'מה באתם לעשות פה'.

דניאל מסביר לו ב Twi, מבוטא צ'ווי, השפה המקומית בה מדברים ביניהם, שבאנו לעשות תיקוני צבע להתקנת מצלמות שעשינו.

אני, כטרחן זקן מוסיף, I am his assistance, helper.

איש הקבלה, מתקן לי את האנגלית – הוא העוזר שלך.

לא, אני מתעקייש, אני שלו.

My name is John הוא מציג עצמו רשמית, בעודנו לוחצים יד.

הלחיצה המקומית היא עם קליק.
אבא, סבא, דוד נע בסיקסטיז לצלילי מוזיקה קצבית, מנופף זרוע עם אצבע הקמיצה (- הרביעית – זו עם הטבעת), אולי גם עם האמה (- השלישית, אמצעית, המשולשת), אמצעית לחוצה כנגד אגודל, משתחררת בלחץ ומשמיעה קנאק?
לחיצת היד המסורתית מקבלת אקסטנציה – קליק שבין האצבעות האמצעיות של מי שלוחצים לו את היד, שתי האמות יוצרות את הלחץ.

Ya and Ear, אני מציג את עצמי, במלרע מודגש, ימיני בידו, שמאלי אוחזת את תנוך אוזני, ובעיני רוחי ידי אוחזת במבושיי ומוסיפה 'מאן'.

You are a good man, הוא מכריז.
הוא מגזים. You are a good man זו בכלל שורה שלי. מה הוא לוקייח לי אותה,
וזאת מעבר לעובדה, המצעיירת, ש(מת)מעטים יסכימו לחיווי good בהקשר אלי.

יו אר א גוד מן, אני מחזיר, ולפני שתקרית בינלאומית תתפתח לה בין גאנה לישראל, בלובי DVLA, אני, חסר החוליות, מתפשייר, מחווה על דניאל, אומר הי איז א גוד מאן.

נו, השוער מתעקש על המילה האחרונה – !You Are