מה חלקי?

הערכת משך קריאה כ- 11 דקות

נשיבת כוח עילוי

מצב

בתי יירטה מסלול לימודים מאתגר.
עשר שנים קודם גרסתי, שכדאי שתשקול מסלול זה.

שקלה – הדיסציפלינה לא עשתה לה את זה, עניינית, תעסוקתית.
תנאי הקבלה בישראל מחוץ לטווח.

פנתה למסלול תכנית משיק, ללא היבט מעשי ישיר, שמצריך רמת השקעה, התמדה ומאמץ דומים.

אני טחנתי, ש
על אף שאני אישית, אינני, לא יכולתי לעמוד במשמעויות הקבלה, ספי הכניסה, הדרישות האקדמיות, מאמצי הלימוד, ולא הקריירה התעסוקתית,
ובהתעלמות רגעית, מהעדפתה, או העדרה, הפרסונלית לממש את המסלול,
בניתוק, בצינת המזגן – התחום כדיסציפלינה, כתחום עיסוק בתנאי התעסוקה הנוכחיים הנחווים, והעתידיים הצפויים, להבנתי
מסלול זה, לדעתי, הוא הדבר הנכון לה.

הורית

כמי שגורס שמסלול זה הוא הדבר הנכון לה,
אני בתחושה, שתפקידי ההורי הוא גם לבטא זאת. גם ובעיקר, אם בתי לא שותפה לדעתי. אם הייתה שותפה לדעתי – הייתה פועלת באופן שמייתר את דעתי, לא?

אנחנו, הדור שאני נמנה עליו, הוא ‘דור שירא מהוריו ופוחד מילדיו’.
רוב עמיתי יסכימו להחיל תיאור זה על עמיתיהם, גם אם לא על עצמם.

אני מחליט לפחד, ולבטא את התפישה הלא מקובלת.

לחץ

אני משוכנע ביכולתה להתגונן מפני מה שאינה מסכימה לו, בהקשר זה, לא להיכנע ללחץ,
אני בטוח בחוסר יכולתי לכפות, ולו רק מפני שאין לי באמת מנופים להפעיל כפייה, עוד טרם בחינת הרצון לכפות.

אז דברתי על כך. ייתכן שעד זרא, לאוזניה.

ריצוי

בשיח, בהקשר, הריצוי האישי, מצדי לפחות, מנוטרל. לא חלק מהפעולה.
רוצה לחשוב, מניח, שאין את הדרישה לריצוי הורי.

העשייה שלה אינה מתאפיינת בריצוי משימתי.

הנושא כל כך גדול, משמעותי, שלא ניתן ללכת אליו כ–ריצוי. פשוט כבד מדיי.

הסתייגות

ביושר אינטלקטואלי – את הקוראים לא ‘כפת לי לשקר, את עצמי לא רוצה;
העובדה שאני אומר שבתי ‘אינה מרצה’, לא אומר שאכן כך.

מינון טחינה

לא יודע מהו מינון נכון.
אינני יודע אם נקטתי בו במידה רבה מדיי, או שהיה מקום לעוד.

הנושא בהחלט נכח בינינו.

לקראת נקודת ההחלטה של הגשת מועמדותה למסלול, נמנעתי להעלות את הנושא באופן יזום, אלא כהתייחסות להיבטים שבתי העלתה בגינו. במודע, להפחית רעשים; מכלול המידע לרבדיו נמצא, אין לי מה להוסיף.

הליך

הישגיה האקדמיים לאחר שני שלישי תוכנית לימודי התואר אפשרו לה להגיש מועמדות.

לחצתי שתלך לקורס מכין – מבחינתי, עניינית, נראה לי שאם כבר התקבלה אקדמית לתוכנית, כדאי שתמקסם את הסיכוי באמצעות קורס מכין.

לא רצתה להקצות לקורס משאבים – אין לה זמן, סופח תשומות השקעה בלימודים העכשוויים.
מבחינתי שיקול דעתי התנהלותי שגוי – ההישגים בנקודת זמן זו מאפשרים לה לדלג בחלון זמן עכשווי חד־פעמי. אם תדלג אין צורך פרקטי בהמשך מאמץ כדי ליירט תוצרי ציון גבוהים. אין רבותא קונקרטית לציונים גבוהים מעבר לסיפוק על הישג – ערך כשלעצמו, או כהתנייה בלתי נשלטת.

הרפיתי כמה שבועות לפניההחלטה על הקורס המכין.

התאמנה על מבחנים. לאור תשובות שקראתי על סגמנטים נבחנים מסויימים, לי היה ברור שאת חלק זה היא תעבור: ענתה תשובות מעולות, לטעמי; תואמות את תפישתי. אולי תוצר הטמעתי, נראו לי ‘טובות’ 🙂 .

כמה ימים לפני הקורס החליטה לקחתו.

הייתה לה התחושה שהקורס לא הוסיף לה ערך, בזבוז משאבי כסף וזמן.

עשתה את המבחן האישיותי – התקבלה.

הישג חיים.

מה חלקי?

לתשובתה

לשאלת אחרים, בתי עונה ‘אלמלא הפנה, לחץ, טחן, לא הייתה פונה למסלול מלכתחילה, וממילא לא מגיעה אליו.’

ואני

שורה תחתונה?

אכן, נראה שאם לא הייתי מפנה, לוחץ, טוחן, לא הייתה מגיעה.

שאר השורות

קשה להאשים אותי ב’צניעות’.
כלומר קל להאשים, יהיה קשה למצוא מי שירשיע.
ב’צניעות מעושה’, מקווה שלא אואשם, ומניח שכן.

עם זאת, אני לוקח אחריות על ‘החשיפה התודעתית’, ולא תו.

האם המשפט של הורה על ילד ‘לא ניתן להכריח את אצ’ו – שם קוד – לעשות משהו. מוכר?

ואני גורס שכמעט לא ניתן להכריח אף אחד לעשות שום דבר, בכל הקשור לתעסוקה, או ללימוד.
לעתים, ניתן לפתות. אולי… אם ככה וככה אז כך ואחרת.

אני לא למדתי, ולא התאמצתי באופן שמביא את התוצאה המאפשרת, ולא קרעתי לעצמי את הצורה בלימודים מקדימים, ולא בהמשך.
בצער, אני כופר ביכולתי לפתות בדבר. בוודאי שלא לאיים על בני עשרים ומשהו. בטח לא על הקליינטית קשת העורף, שלא ידועה בהתניית הריצוי שלה, שתפנה למסלול כזה או תימנע מאחר. שתפנה לאנשהו בשל כך שאני דורש, מורה, מבקש, מתחנן. לפתות? איך? ב-מה? לא יקרה.
וזאת לאו דווקא מולה אלא בכלל, לא עובד כך.

בתהליך, בשום צורה ואופן אני לא היוויתי תנאי או אפילו רק כוח מאפשר. גם לא גורם מממן;
בלעדיי התהליך היה יכול לקרות באותה מידה, למעט תיווכו לתודעה.
כמו לו הייתי מפזם לה ‘קוקה קולה טעם החיים’, ומצפה ממנה לרכוש קולה.

כן אמרתי שבהינתן שלא תהיה עצמאית, שלא ניחנה בכישורי יזמות עסקית

      • שהדיסציפלינה המדוברת נאצלת,
      • שהשוק בעידן הנוכחי מתאפיין בסף כניסה נמוך, לכמעט כל דיסציפלינה, ההתמחות היא תהליך קצר, יחסית לעבר,
        לכן כוח העבודה העיקרי זמני, ותחליפי, על ידי מי שמוכן לתת 1.2 מאמץ, ב 0.8 מחיר, להישבע אמונים, ולספק שוחד מיני – טובין שלא ממין העניין,
      • שהדיסציפלינה הנדונה היא מובחנת, וכמעט יחידה שברור שתשרוד גם בעתיד מעבר לזה הנראה לעין,
      • ש-סף הכניסה לדיסציפלינה כל כך גבוה, שהוא מותיר מחוץ לה את רוב האנשים,
      • שעצם ההשתייכות לדיסציפלינה מזמנת סוציואקנומיה גבוהה, ומתוך כך עצמאות, המנעות מהזקקות לאחרים – ערך דרמטי בחשיבותו באתוס המשפחתי – ברמת התכנות גבוהה,
      • שהמומחיות שהדיסציפלינה מחייבת מפחיתה את מלאכת השיווק המתמדת מול מקבלי החלטות על עיסוק ותנאיו בדיסציפלינות פחות תובעניות.

      • ש-אם עברה את סף הדרישות האקדמיות היא ניחנה בנחישות, נחרצות וסטמינה במצבי מאמץ, שרבים אחרים יישברו לפניה, כלומר סיכויי יכולתה לעבור את המסלול גבוהים,
      • הדיסציפלינה רחבה דיה באופן שיש להניח, שהיא תמצא בה את מקומה
        • בתחומי ההתמחות הרחבים,
        • במיקום גאוגרפי,
      • שהעובדה שהיא תצטרך לשלם מחיר כלכלי מורכב הן בגיוס משאבים והן באובדן הכנסה למשך שנים ארוכות קדימה הוא
        • מאד לא נעים,
        • נוגד את האתוס המשפחתי של ‘עצמאות כלכלית’,
        • ועם זאת
          • הכרח מתבקש,
          • השקעה עם סיכונים נמוכים,
          • עם סיכויי תשואה גבוהים,
          • שיש את התגייסות לכך,
          • ולכן כדאי ככל הניתן לא לעסוק בכך, בוודאי שלא כתנאי.

טקסטים אלה שמעו ממני לפחות תריסר אנשים שונים.
רובם לא עשו איתו מה שמצאו לנכון.

במקרה שלה, אני כן היוויתי, את כוח העילוי, שתנועה בהינתן תנאים מסויימים מייצרת.

גם במקרה זה, אני בתפקיד ‘אוויר’, שאם עצם נע בו מספיק מהר, נכון, מתואם עם הפיזיקה ההיקפית הוא יתרומם. ליפט אווירודינמי.

בתי, כנווטת חייה, יכולה הייתה לקרוא את המפה שהצעתי, וכקברניטת מסעה, להחליט האם וכמה משאבים להקצות למעוף, עליו החליטה, במודע או תוך כדי מעוף בלתי מתוכנן.

בשונה מגוף מוטס, שעליו לנוע בתיאום עם הכוחות האופפים, במקרה זה, חלקי קטן דרמטית:

  • העילוי הרעיוני הוא רק בנקודת הניתוק מהקרקע – המצב בו הייתה קודם.
  • ההמשך, תנועה רקטית – תנועה מדחף אנרגיה עצמונית, אין לי עליו כל השפעה.

וטוב שכך, היא ממילא לא צריכה. אני מקסימום יכול להמנע מלהפריע.

אז יכול לנוח על משכבי בשלום.

Share

הערות? אשמח לתגובתך