משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
נדיבות אלכימית
‘נדיבות’ – ערך חיובי, נשאף
ראיתי, נחשפתי ל-מי שייחסתי להם ‘נדיבות‘.
נחשפתי גם לצורכי, צרכני, נדיבות. שלא לנקוט ב’שואבי נדבות’.
ליותר אנשים קשרתי כתרי נדיבות, ופרמתי את הקשר מאוחר יותר,
מאשר לכאלה שהכרתי, וגיליתי שהם ‘בעצם נדיבים’.
לא – הם לא זזו. זו תפישתי שהשתנתה, כלומר, הדינמיות התפישתית קשורה אלי, לאיך שאני רואה ‘נדיבות’.
הערונת
עדות עצמית, אישית, חיובית בנושא ערכי, נתפשת כ’פתטיות’.
עדות עצמית, אישית, שלילית, נתפשת כ’צניעות מעושה, כמוה כיהירות אותנטית’.
תכלית הקדמונת מיוזעת זו – החצנת מודעות לבור היקוש 😆 .
נדיבותי
אני אינני נדיב. עובדה, שאותי מצערת. לבטח לא איך שהייתי רוצה לתפוש את עצמי.
הייתי שמח להגביר את ממד ה’נדיבות’ באישיותי, כפי שאני רואה אותה.
חדוות הנתינה שלי מצומצמת ביחס ל-מה שהייתי שמח שתהיה.
מרכיב ה’חשבונאות’ באישיותי מפותח, גדול, ממה שהייתי רוצה שיהיה.
מקרים, מאורעות של ‘בזבוז’ כסף, נראה לי דרמטי יותר ממה שראוי. נראה לי שבזבוז משאבים ימנע נגישותם בעת רצון או צורך.
בקטנה – זוכר מקרים שכהשאלתי טובין, וכשחזר פגום – התבאסתי.
בגדולה – נמנעתי, אני נמנע, ממצבי מחוייבות ועזרה מעבר למיידית, קצרת מועד, חד־פעמית, לאחרים – נמנע ממחוייבות כזו. אני רואה* בהתחייבות ארוכת טווח – אבדן חירות. לא אני.
* לא רוצה ליפול בבור ייחוס צידוק רציונלי לסנטימנט, ייחוס סיבות מקדמות לקיום טביעות אצבע אישיותית (– מוכרים גילויי אופטימיות אופייניים והסבר בעליהם – ‘מה יעזור להיות פסימי?’ דוגמא להסבר רציונלי של תכונה מוטמעת.)
כך, אינני עוטה ברציונליות את ההתנייה לא לקחת על עצמי מחוייבות. הפוך; העובדה שאני בקור הרוח רואה במחוייבות אבדן נדיבות מנכיחה בפניי את העובדה שאינני נדיב.
מכיר, זוכר מקרים שבהם הייתה לי הזדמנות להשפריץ נדיבות, על בסיס שמשמעותו טווח ארוך. לא נטלתי על עצמי.
על אף אחת ממחוייבויות ארוכת אלה, שלא נטלתי, אינני מתחרט. אז איך אחשב ‘נדיב’?
נחשפתי גם ל-מי שכסף נזל מהם, שהשפריצו על סביבתם תשומות, מסיבות שמנעו ממני לראות בהם נדיבים; מחוסר הבנה לערך התשומות, כתחליף למה שבאמת התבקשו לתת, כרצון להתחבב.
אני בא בטענה לנהנים מנדיבות אחרים, לרואים בקבלת טובין ‘מובן מאליו’ – שכן מבחינתם, האחר בכלל רווה נחת להשפיע עליהם מטובו. רואה בהם פרזיטים חדלי אישים.
לא יכול לשאת חיוויי הכרת תודה כלפיי.
איך זה קשור לנדיבות?
נדיבות ‘מחוותית’ כלפיי מוציאה ממני אגרסיות – רואה בה מניפולציה פרקטית תודעתית. תמיד במקום מהות בעלת ערך.
מאידך, אני חי בתחושת שפע. ויש בי את ממד הפטרון, שנהנה, לעיתים, להשפיע שפע על סביבתי.
אני מייחס לעצמי במובהק ובמודע, זמינות תשומתית, אנרגטית. ולא רואה בכל ‘נדיבות’.
אני מייחס לעצמי תחושה פוטנטית שמאפשרת זרימה לא מתעכבת גם אם עולה לי במשאבי טובין, ריאליים.
פרקטיקה אלכימית
אני מוטה לנתינה, קסומה, של מה שחסר ערך עבורי יינתן לאחר, זמנית או תמידית.
השארת טובין חסרי מעש או שימוש אצלי, נראה לי בזבוז אם אחרים יכולים ליהנות מהם. גם אם לוקח סיכון, או אפילו ייראה כ’לא נכון’ לתת (– כסף יושב, רכב חונה.)
