משך קריאה: 2 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
אמפתיה לאנונימיים
בעקבות דברי ירון לונדון על אסון מירון.
ביטויי צער אנושי אליהם אני נחשף, באשר הם, מייצרים בי אי-נוחות רגשית במדרג שונה.
בהחשפותי לצער שנגרם לאחרים, עוצמת הזדהותי עם הצער, מידת השפעתו השלילית עלי, הם תמהיל של שלושה אלמנטים ביחסי גומלין שאינם ברי מדידה, שיעור או השוואה:
- מידת חומרת המקרה, כפי שנתפש אצלי, מידת רגישותי לסוגת הבעיה,
- רמת הקרבה של החווה את הצער אלי,
- אינטנסיביות חשיפתי לביטויי הצער.
הזדהותי עם צער, ההשלכה האישית עצמית – עליי, גדולה יותר ככל שהדמות החווה אותו משמעותית לי יותר.
הצער קרוב אלי יותר בקרבה ראשונה, משפחתי הגרעינית, אהוביי, חבריי, ובמעגלים הולכים, גדלים ומתרחקים – מכרים ברמות קרבה, משמעות ואהדתי אליהן.
ככל שאדוות ההכרות, המשמעות של החווים את האסון מתרחקות, כן יש משמעות ל’עוצמת’ האסון, כפי שנתפש במדרג שלי.
צער שנגרם לדמויות אנונימיות, שאין לי הכרות איתן, משפיע עלי פחות מאשר צערן של פרסונות כן מוכרות לי. תחושותיי כלפי אסון מתמקדות בעוצמתו הנתפשת, וכן ההשלכה הרגשית של קרות מקרה דומה על השלכותיו האישיות של חווי האסון, עלי, במגוון ממשקים.
מבחינתי, תחושת אי-הנוחות, הסבל, הצער של חווי אסון אנונימיים לי, מושלכת עלי בהתאם לסוג האסון ורמת האינטנסיביות שאני נחשף אליו.
כבעל תודעה קולקטיבית דתית, לאומית, אתנית, אפסית, מידת הזדהותי עם חווי אסון אנונימיים לי, אינה קשורה לשיוך מגדרי, גזעי, אתני, לאומי, דתי מוניציפלי.
מידת האמפתיה שאני רוחש לקורבנות אסון נובעת מהסבל שנגרם למתים טרום מותם, לסבל הנפגעים ולצער שאריהם, וזאת על מצע מידת עוצמת החשפותי למקרים מתווכים תקשורתית.
בשל מחייתי באזור גאוגרפי מסויים, מטבע הדברים, אני נחשף יותר למקרים מצערים במקום מושבי, ואיתם אני מזדהה יותר.
אסון מירון כבד, השפיע עלי בהשלכה על אופן המוות, הסבל, הפגיעה, צער השארים, על אף שאינני מכיר אף לא אחד מהנספים או שאריהם.
