פרדוקס
ידידי איש מכירות; אני מתפעל מכך שבשיחת המכירות הבאה הוא משוכנע שבה הוא ייתן את המכה.
זה מה ששומר אותו חד, אגרסיבי.
"זה עוד כלום" הוא גוער בי "כשאני מנהל שיחה עם מישהו, גם כשאני מזהה שהוא אדיש או לא מעוניין אני רושם בסיכום השיחה 'מעוניין בעתיד', ואז כשאני פונה אליו שוב אני מלא אנרגיה, מפני שאני לא זוכר על מי רימיתי את עצמי, ועל מי לא."
אני מבין את פרדוקס, זיוף מכוון – האם זה זיוף?
התוכלו לעזור לי, ילדים, ולענות לי, 'אם מרמים את עצמנו בידיעה שמרמים, האם זו רמייה?'
אגב, לשאלה, 'האם מי שמרמה את עצמו מרמה את היתר?' לי יש את התשובה.
ומי שמשפחתו אינה מספרת לו על מצבו הרפואי הקשה כדי שיהיה יותר אופטימי ויאזור כוחות להחלים?
מה איתו באמת?
זה שקר לכל דבר ועניין, ואני משער שעל פי רוב בני משפחה שמכחידים מאחר על? מצבו, בעיקר מטפלים בעצמם.
אני הייתי מעדיף שכל מידע שנוגע לי אהיה מיודע אליו, אסתדר עם הכל. לא רוצה לא רגולציה ולא חמלה, בטח לא מהסוג החמלתי של הסתרת מידע ממני