עמוד 2, המשך מעמוד 1:
פוליטיקה
הטייה פוליטית
היא מיקום רעיוני
במרחב סוגיות פרט–חברה–ממשל
בו פרט ממוקם.
דיכוטומיה רעיונית
גם אם פרט מצהיר ש'אינו מבין בפוליטיקה' יש לו הטייה על משרעות פוליטיות.
בכל העולם, בכל התקופות, סוגיות פוליטיות נחלקות לשניים עם קו מפריד ביניהם:
- שמרנות: הטייה לאמוניות, לאומנות, התכנסות הזדהותית, מסורת, מדינה חזקה, נטייה להפעלת כוח,
- פרוגרסיביות: חתירה לרציונליות, חופש פרט, אינדיבידואליות, שיוויון, חתירה לשלום, אוניברסליות.
בארה"ב בהתאמה – רפובליקניות שמרנית לעומת דמוקרטית פרוגרסיבית,
[אף על פי שהדמוקרטיות יכולה להצמיח, בשם פרוגרסיביות, התערבות ממשלתית חזקה מסיבות חברתיות ואז זה תפנית לכיוון שמרנות דווקא.]
לחילופין אוכלוסיות חלשות תומכי דמוקרטים מבקשים את חמלת השלטון, ולא בהכרח מתעניינים בערכים של אוניברסליות, שיוויון או חתירה לרציונלית.
בישראל 2019, ליכוד וימינה, לעומת העבודה ומרץ כחול לבן זה תמהיל שבמהותו הוא סוג של 'ליכוד ללא נתניהו', רפובליקניות לייט שהם ה'שמאל', למעשה ווריאציה פרוגרסיבית.
ווריאציה על פרוגרסיביות
ווריאציה שכן על פי מודל גביע גלידה המוצע, בעוד שתפישות קונסרבטיביות מתכנסות, אלה הפרוגרסיביות מתבדרות, לפי נושאים. פרט לא יכול לאמץ את כל הגישות הפרוגרסיביות.
בנוסף, ישנם פרוגרסיבים רדיקלים, שמדגמנים 'סוציאליזם מתערב' כדוגמאת חוק הספרים של ניצן הורביץ, או הצעת חוק לגישור חובה של מירב מיכאלי – השתגענו לגמרי, אומרת בתי – הכופה על זוגות מתגרשים ארבע פגישות, כך נדמה לי, טרום פרידה, חוקים המערבים את המדינה בסוגיות התנהלות כלכלית ושל חופש פרט או.
בלבלה
בלבלו את הפחות מיומנים בסוג של שיח פוליטי ב'ימין, ושמאל סוציאליסטי'. קומוניזם אינו שמאל.
שמאל הוא מושג מהמפיכה הצרפתית; בצידו הימני של הפרלמנט היו מי שתמכו בסדר הישן מלוכה–אצילים–כמורה, עשרה אחוזים שנציגיהם ישבו בצד ימין, מול יתר התשעים, שישבו בשמאל.
מאז שמאל נתפש במובן של ניתוץ סדר ישן לטובת קידמה – פרוגרסיביות.
עם זאת משטרים קומוניסטים, מגבילי חופש פרט נתפשים כשמאל כבמין תאונה בורות תפישתית.
תפקיד ממשל, What there for me
ממשל 'לא עושה למען האזרחים'. ולא אמור.
ממשל הוא ייצוג של אזרחים שפועל על פי ערכים מסויימים.
במשטרים דמוקרטיים, בעלי זכות הבחירה בוחרים במועמדים פרסונליים לשלטון כדי שיתפקדו לאור ערכים
- לאומניים, אמוניים, עם הוצאות ממשל קטנות, מתכנסים הזדהותית,
- או חותרי רציונליות, אינדיבידואליות, חופש פרט, ליברליות ואוניברסליות.
נכון וצודק
אין 'נכון' להעדפת שוקולד או וניל, אין 'צודק' בהעדפה להיות פרט קונסרבטיב או פרוגרסיב.
שוקולד ווניל הם טעמים, ותפישות עולם נסמכות על סנטימנט.
סנטימנט מתפתח, שאם מישהו מצביע מדי פעם לצד אחד או לצד אחר עדיין לא עושה אותו כקונסרבטיב או כפרוגרסיב.
הצבעה היא ביטוי רגעי בר חלוף או שינוי להעדפה מקומית, כשפרסונה מסוימת או סוגיה קונקרטית, נבחנת ביחס לסנטימנטים שעל פי רוב יציבים על ציר זמן.
אבחון
בשיחה רגעית ניתן לאבחן האם פרט הוא קונסרבטיב או פרוגרסיב.
ישנם אינדיקטורים שונים בעוצמתם שמזהים את הטיית פרט לכיוון מסוים.
אבחון ביטויים מסוימים אצל פרט מאפשרים פרוגרסיבית לנבא נטייה משוערת בנושאים אחרים בסוגיות פרט – חברה – ריבון.
מי שרואה עצמו ליברל, שמסתייג מטראמפ בשל התנהלותו, ומצביע עבורו 'כי הוא טוב לישראל', חושף סט סנטימנטים חזקים, מובחנים, הגוברים על אי-נוחות שהוא מבטא גם אם השתתף בהפגנות 'שמאלניות'. אלה ביטויים מקומיים של אי-נוחות שאינם מסתירים הטייה רפובליקנית.
הבחנות פוליטיקלי קורקט
השכלה – בערות
ה'דמוקרטים' בארה"ב היא קבוצה גדולה והטרוגנית מדיי, כדי להכיל את המשפט: מניח שקשה למצוא בין מצביעיה 'בור', 'טמבל' – בהנחה ש'טמבל' אינה אמירה מצמצמת לבטא מי שאינו מסכים לגישה קונסרבטיבית, אלא מושג המבטא אינטליגנציה נמוכה – שתומך ברעיונות פרוגרסיבים.
כן יימצאו יימצאו יותר מי שנקשרו בתיוגים של בורים, נבערים, שתומכים ברעיונות שמרניים, או שגורסים שטראמפ 'טוב לישראל'.
בישראל יהיה קשה למצוא 'אידיוט', במובן האינטליגנטי, לא כנאצה מצביע מרץ.
ניתן לומר באופן מובהק, ש
- בעלי השכלה מקננים יותר במחוזות 'פרוגרסיבים',
- לעומת דתיים, מסורתיים, מיעוטי השכלה רחבה, בקונסרבטיבים.
אי-נוחות
יש החשים אי-נוחות להיות מתוייגים כ'ימנים', קונסרבטיבים; מי שבהסתכלם לצדדיהם, נוכחים במראות שלא נוחים להם להיות משוייכים סוציולוגית.
ועם זאת, חולקים ערכים דומים, למי שלא נוח להם להתפש על ידי עצמם או אחרים כדומים.
אשכנזים–מזרחיים
בישראל השיח הפוליטי נחצה לשניים כאשר תומכי נתניהו וימינה הם על פי רוב הפחות משכילים, יותר עניים, מי שחושב שהודר ממנעמי הממסד, ומזוהים כמזרחיים מסורתיים.
מזרחי משכיל במצב כלכלי טוב, ששואף דמוקרטיה פרוגרסיבית – הוא 'משתאכנז' אצל מזרחיים.
מבחינתי, אם מישהו הוא אשכנזי או מזרחי – לא מעניין. קלישאה לא מעניינת.
מעניין לא היכן ולמה נולד, אלא מה הם ערכיו.
לפרט הנוטה לרעיונות קונסרבטיביים – אין לי הערכה רבה להגותו.
אם שואף להצר את חירותי בסיוע עמיתיו, בשם רוב, אני עוין.
מצביעיהם מימינם
נראה שהן טראמפ והן נתניהו
- חולקים ערכים קונסרבטיבים דומים,
- כשבייס המצביעים שלהם חולק ערכים אמוניים, לאומניים, שואפי הפעלת כוח על איומים חיצוניים מימינם.
הערכים הרפובליקנים שטראמפ ונתניהו מדגמנים נופלים על אזניים כרויות של מאפייני מצביעי פוטין ברוסיה, ארדואן בטורקיה, בולסונרו ברזיל, אורבאן הונגריה. תומכיהם צמאים לתכנים דומים נישאים על רטוריקה משלהבת המונים אופיינית בגרסה המקומית.
זוהי שמרנות מוסכמת על רוב האוכלוסיה, הפחות משכילה. ערכי דמוקרטיה מערבית פחות חשובים לה ברמה הכוללת, אלא אם פרטיקולרית הם נפגעים מפעולה אנטי-דמוקרטית. למגזר זה חשוב יותר מסורת, גאווה לאומית.
טראמפ בוודאי, נתניהו מעט פחות, ועדיין במובהק, מבינים, שהתמיכה בהם היא תוצר של פלח סוציואקונומי מובחן, עם שוליים. מנהיגים פופוליסטיים מתאימים את הרטוריקה שלהם למגזרים אלה. מסתלבטים עליהם, מדברים בשפה ותוכן מסויימים, גם אם אינם חולקים במובהק את מלוא הערכים שהם מדגמנים.
פניית טראמפ היא ללבנים החשים שמאבדים הגמוניה גזעית, לאומנים ואמוניים.
אצל נתניהו ישנה פנייה מובהקת למודרי-ממסד, לא הייתה להם הגמוניה. מעולם לא נמנו עליו, מבחינתם לא נהנו ממנעמיו, ראו בעיניים כלות את ה'אליטה' שנהנתה ממנה, רואים בתמיכה בנתניהו כמפלס הדרך אוחז הפטיש לניתוצה.
המעניין הוא, שיש מי שמזהה בנתניהו את הכעס של מי שהודר מאליטה, כאשר הוא נמנה במובהק עליה, במוצאו, עיסוקי אביו, מקומות מגוריו, שירותו הצבאי והשכלתו.
טראמפ בוודאי, נתניהו מעט פחות במובהק מבינים שהתמיכה בהם היא תוצר של סוציואקנומיה מובחנת, ולכן מסתלבטים עליהם.
היסטורית בכל גיאוגרפיה, מנהיגים קונסרבטיבים הסתלבטו בעבר, בהווה ויש להניח שגם בעתיד 😆 על בוחריהם, ילעיטו אותם בגירויי סנטימנט.
ו-כן יכולים להיות מנהיגי שמאל מושחתים וגנבים, אבל הערכים הם ערכים.
המשך בעמוד הבא: