פריימריז מפלגתי – לא תודה

הערכת משך קריאה כ- 8 דקות

דמוקרטיזציה של “יש עתיד” חיונית, אך לא רק פריימריז

הארץ, דעות, שלמה אבינרי, 10/9/2020, 20:00

מעולם לא הצבעתי ל’יש עתיד’; אינני מהמתפעלים מיאיר לפיד, מעדיף את עפר שלח, ולא פריימריז.

להגדרתי:

מפלגה – התארגנות ממוסדת של אנשים, לקידום צבר רעיונות וערכים בסוגיות תחומות במרחב פרט – חברה – ריבון, להלן ‘פוליטיקה’, להשגת לגיטימציה ציבורית מירבית בבחירות מול מפלגות אחרות, במטרה ליישם את הרעיונות והערכים באמצעות נציגי המפלגה במוסדות שלטון.

בחירות מקדימות לדירוג מועמדים במפלגה, להלן ‘פריימריז‘, מדמות מבנה שלטוני בו ניתן כוח למתמודדים על־פי דירוג מספר הצבעות ביחס ליריביהם, ולהתמנות לתפקידים על־פי התוצאות. מתמודד משכנע להצביע עבורו בהתאם להצגת אישיותו, תפישותיו וערכיו. בדומה למבנה בחירות בין מפלגות.

בחירות בין ריבוי מועמדים אמורות להניב התפלגות תשובות בין לפחות שתי חלופות, שאם לא כן – לא היו בחירות. ככל שהשאלות טומנות בחובן סוגיות מורכבות יותר, כן התשובות עשויות להיות מגוונות יותר, תלויות בתמהיל המשתתפים במשאל, וכן צפויות לשינויים על ציר זמן. כך, התשובות המתקבלות הן שיקוף של רגע עריכת ההצבעה. בסבירות גבוהה ביותר חזרה על התהליך תניב תוצאות שונות.

‘דמוקרטיה היא שיטת הממשל הגרועה ביותר, חוץ מכל היתר.’ אמר צ’רצ’יל. בצד היות בחירות הליך לא מושלם לשיקוף מלא ואמיתי של הבוחרים, נראה, שאין טוב ממנו. לכן השאיפה הלא מסופקת לשפרו תמידית.

במורכבות פרקטלית, ניתן להעמיד כל סוגיה להצבעת בוחרים. בהליך אטומיזציה, אפשר להגיע לדמוקרטיה ישירה – העמדת כל סוגיה לבחינה של כל פרט, באופן עצמוני נטול הֶקְשר. טכנולוגית נגיש.

עם הסכמת פרטים בצורך במבנה שלטוני, מתקיים הליך ניסוח תצורת בחירות מוסכמת.

לי נראה שאין, ולא יכולה להיות, שיטה אופטימלית לייצוג ‘רצון הבוחר’. זהו מושג אבסטרקטי לצבר הצבעות פרטים השותפים להצבעה, כפול אוסף סוגיות העומדות על הפרק, בעת הבחינה. בשל אבסטרקטיות המושג, פוליטיקאים עושים במושג שימוש ציני מניפולטיבי לצרכיהם.

את מערכת השליטה עלי, כאזרח, אני מעדיף בשיטת ה’דמוקרטיה ייצוגית’, לא ישירה. בשיטה זו, אני מעדיף להצביע לגוף אחוד, קוהרנטי, שמייצג תפישתית, ערכית ופרסונלית, באופן מיטבי ביחס לאלטרנטיבות, את מכלול העדפותיי בסוגיות פוליטיות. אודה, שיטה זו לקויה, אינני יכול להוכיח את יתרונותיה אמפירית, זו העדפה מוטה, שאוכל להסביר רציונלית מדוע לי עדיפה, ושאינני מכיר שיטה עדיפה.

מתבקש, שבקביעת שיטת בחירה, בעלי הכוח העוסקים בניסוחה מוטים להעצמת כוחם לפי הערכת המצב בעת הניסוח. מכאן החשיבות בשימור יציבות השיטה לטווח ארוך – ולאחר ההסכמה על עקרונותיה ואופן ביצועה, יש לדבוק בשימורה.

במקרים רבים, שאינם קשורים לפוליטיקה, במיוחד במוצרים מורכבים, כדי לקבל תוצר אופטימלי לטעמיי, אעדיף, במודע, להפקיע מעצמי את השליטה על הרכבת המוצר, ולהפקיד את המלאכה בידי מומחה. כספציאליסט לטעמיי שלי, לאחר בחינת התוצר אחליט ‘רוצה’/ ‘לא רוצה’ את המוצע ביחס לחלופות אפשריות.

כשהרכבתי סדנביץ’ או סלט במעדניה, בהוראותיי, נסמכתי על מקריות יחס וכמות המרכיבים ביצירת תמהיל התוצר. בשל טעם התוצרים המאכזבים הייתי מבקש מהזבן ‘פירוט הוליסטי’, “סנדביץ’ גבינת… עם…, עשה את זה כמו שאתה אוהב את שלך”, צורך את מיומנות התקנתו. אם התוצר טוב – חוזר. לא מוצלח – מזמין אצל אחר. במעריב לנוער בשנות ה-70, הציגו תמונה שמורכבת מחלקי הפנים של ‘הנשים הכי יפות בעולם’. לא – לא עובד. סטיב ג’ובס עבד הפוך ממתחריו, כאשר הבין שהוא מנסח את טעם המשתמשים טוב יותר מאשר האזנה לקבוצות ביקורת. בכך יישם את אמירת הנרי פורד– ‘אם ישאלו איכר איך הוא מעדיף את כלי הרכב שלו, יאמר: “אני רוצה שהסוס שלי ירוץ יותר מהר ויאכל פחות.”‘

בדמוקרטיה ייצוגית, בשיטת ריבוי מפלגות, הסוגיות להכרעה מורכבות יותר. אין לי עניין ולא צורך להוסיף נדבך מורכבות על צבר הרעיונות והערכים שמפלגה מציעה לי, וממילא תתקשה ליישם. אני שמח במבנה מפלגתי מובחן כישראל ביתנו או יש עתיד, ולהחליט לבחור בהן, או לא. אני מעדיף להימנע מצ’ולענט רעיוני, שנקבע רנדומלית, בפריימריז טוב לרגע עריכתו. בחירות אלה עיוורות ליכולת העומד בראש הארגון, לשלוט, לכוון, את התֶמה המפלגתית. אני מעדיף עוד פחות דילים מפלגתיים, לגיטימיים דמוקרטית, בהם מועמד לבחירה פועל להטות רצון מקדמי של יתר הבוחרים לרצון אחר מהאינסטינקטיבי אותנטי. כך המורכבות מתעצמת ומשתבללת בשם הדמוקרטיה ורצון השפעה של בוחר יחיד. וזאת עוד לפני התמודדות עם מעשי פלילים רווחים.

במבנה שלטוני דו‏־מפלגתי כבארה”ב, בה ‘המנצח לוקח הכל’, המצביע בוחר בין שתי חלופות. לכן, שם יש מקום להשפעה על בחירת נציגים, כשלנבחר החופש למנות את מי שימצא לנכון.

במשטר קואליציוני במפלגה אחת מני רבות, כוחות חזקים יכתיבו פיקציות נגזרות על פיקציות קיימות כפריימריז ‘פתוחים’, ‘סגורים’, מרובי רבדים וכיוצא באלה מכניקות בחירות שתואמת את העדפתם – שימור כוחם או התגברות על כוח עכשווי של יריב. הכללים בפריימריז ממסכים, מטשטשים את פוטנציאל מובהקות של מפלגה לייצג רעיונות וערכים בהנהגת פרסונה מובחנת, טוחנים חישובים מתמטיים בשיקוף מצב רנדומלי מקומי, בנקודת זמן מסויימת.

במכלול שיקוליהם של יאיר לפיד ועפר שלח, אם לטלטל את יש עתיד בפריימריז ‘פתוחים’, ‘סגורים’, או באשר הם, יעריכו מהי הקונפיגורציה שתמקסם את כוחם האלקטורלי. אין להחלטתם קשר לדמוקרטיה. אפילו ש המונח ‘פריימריז’ מדיף ארומה ‘דמוקרטית’, אף־על־פי שיש המייחסים להתנהלות הליכוד ‘דמוקרטיה’, ועל־אף שפרופ’ אבינרי נוסך נופך אקדמי – תודה, לא תודה.

Share

הערות? אשמח לתגובתך