הערכת משך קריאה כ- 1 דקות
קשר בין מאורעות זרים
מה אני מעדיף ש
- בתי תתקבל למסלול לימודים שהיא מתמודדת עליו?
- בני יזכה בעסקה בה חושק?
- או ליירט משרה שאני רוצה?
מה הקשר?
אין.
אלה מאורעות זרים.
אין שום קשר ביניהם.
קשר בלתי אפשרי
בתפישה אמונית של כוח עליון מארגן,
בגרסת האל או בחדלונו,
אלה מאורעות שקשורים לפרט שהיה רוצה לקשור יחד,
להחיל על האחראי על הסיטואציה, להטיל עליו את האחריות לקידומם,
או להסיר את הגורמים המאיימים ומונעים,
על פי רצון הפרט, בבקשתו תפילתו, תחנוניו, שבועותיו מנחותיו ונדריו.
אם יש מנהל כולל לסיטואציה אולי ניתן לכוונו, להתמקח, להקריב ערך מסויים כדי לקדם אחר.
קשר אפשרי, קיים
מאורעות אלה קשורים מעצם קינונם בתודעה שלי.
הקשר הוא התודעה שלי,
התשומות הנצרכות מתודעתי שלי,
מה קרוב ומשפיע יותר על ה being שלי,
המשמעות השונה שאני, מדרג שכמוני, מייחס לכל אחד מהם.
ראשית, אני סתם מברבר להנאתי, לא מנסה למכור אמת, בטח לא גובה מיסי שפתיים.
בעניין המציאות, הקיום ומגבלות התפישה התובנית, כידוע, קאנט התעסק בתחומים מתמטיים כמו בתחומי הגות. זה נתון חשוב כדי להבין את טענתו כי המציאות איננה מתקיימת מחוץ לגבולות התודעה (אם יש לה גבולות, ואם הם ברי מדידה).
קאנט לא טוען שהמציאות ניתנת לתכנות, הוא אומר – מה שלא בר תפישה תובנית לא קיים, מה גם (ואני לא מומחה, יתכן מאוד שהבנתי לא נכון) הגל עם האבסולוטיזציה של המוסר, האמת לשעתה וכו’, בעצם מהווה סוג של התנגדות לקאנט בכך שטוען שהמציאות היא הנרטיב שעליו צבר תפישותיך נשענים ובהתאם חייך מתנהלים. הווי אומר, אליבא דקאנט אין ליחס לתודעת יחיד משמעות מציאותית, אלא התודעה האנושית, אם תרצה – האמת המדעית – היא המציאות, כל מה שמחוצה לה לא קיים.
מעיקרא טענתי ברוח בובר (ושוב יש לי נטייה להבין מה שבא לי ולייחס את התובנה למקור ההשראה), כי הקשר המקרי הוא בסיס המציאות, האל לטענתו, זה יד המקרה וההתרחשות זה המפגש בין המקרים השונים, בין האתה לאני, בין האני לאובייקט.
אליבא ד-בובר, קיומו של סובייקט אינו מתרחש ביחס לעצמו אלא ביחס לאובייקטים והסובייקטים הסובבים אותו.
בברכת א גוט גיבאנצ’ יאר,
מי שלא טירחן בערב שבת, יאכל בשבת
״הקשר הוא התודעה שלי״
בשאלה הפילוסופית ׳היכן שוכנת התודעה׳, נהוג לקטלג סוגי תודעה שונים ובהתאם לאפסנם במיקומם.
אם יורשה לי, אני מציע שהקשר בין המאורעות הזרים הוא התכווננות משותפת,
בדומה לתודעה אמונית בה הסתופפות רבים תחת מטריית האמונה המשותפת יוצרת תודעה אחידה.
בשונה מאמונה, יש כאן רובד של טיפול במציאות, ועם זאת מציאות משותפת ברמה כזאת או אחרת.
מי יתן והתכווננות משותפת זאת תניב את מיטב פירותיה לרווחת כל המשתתפים.
הסתופפות אמונית משותפת אפשרית על ידי מניפולציה תודעתית שאוסף פרטים מקבלים על עצמם, כל אחד בנפרד.
בתפישה שואפת רציונליות, התכווננות של פרט או יותר, לא משפיע על מאורעות מחוץ לתודעה.
כך, להבנתי המשותף למאורעות אלה הוא ‘אני’. כמו היותי בעליהן של שלושה זוגות תחתונים ושביס אחד. עובדה מקרית, נטולת השפעה על מציאות.
ברוח הספר אני ואתה של מרטין בובר,
אני (עלאק אני) מציע כיוון הפוך, המציאות היא המפגש בין העובדות המקריות, הקשר בין המקרים הוא אתה ותודעתך – אתה וילדך, מאווייהם ורצונותיך – הם המפגש של האקראי היוצר את מציאות חייך וחייהם.
ואולי אפשר גם להרחיק לכת ולומר שה’מציאות’ מתרחשת אך ורק בתובנה ואין לה קיום מחוצה לה? כפי שאמרו רבותינו ’זמן וחלל הם המצאות תובניות אנושיות שאין להם קיום מחוץ לתודעה האנושית’.
בהחלט ייתכן, ולו רק בשל כך שאינני יכול להפריך את התפישה, שאין מציאות, אלא בתודעת הממוסכת.
קיבלתי. שילמתי מס שפתיים.
ואני מעדיף לטפל פרקטית בפן שתופס אותי מעשית ולא תאורטית. כלומר, כשצובטים אותי אני לא יודע לתכנת את התודעה ולומר ‘לא כואב’, אף שמפתה לעשות זאת את רוב סביבתי. לא רוצה לעשות זא גם אם התודעה נמצאת מתחת לשביס ולפאה, במציאותית פיזית כזו או אחרת או אם על הענן של דרופבוקס.
לכן, אולי התודעה היא על הענן. עם זאת, עלי להבחיו בהיבטיה ולטפל בהם כאן ועכשיו.
אם אני לא אעשה זאת, גוגל יתנדב, ואז כבר עדיף שהגוגל של אבא יעשה זאת. יש לו יותר חמלה.