ישנם מי שמביאים ליחסים מחוות, תשומות נדיבות של זמן, משאבים, אנרגיה, כסף.
לעיתים הם מתאכזבים בכך שלא מקבלים כ'גמולם';
מבקשים משהו שנראה להם פחות ממה שנתנו, ולא מקבלים.
זה קורה,
לא תמיד ולא בכל מקרה כמובן,
מפני שהם נותנים את מה שנוח להם לתת בעת שמתאים להם להעניק, באופן שתואם את הטייתם הערכית והתנייתם האישיותית,
אך,
כשהם רוצים, תובעים, לעתים, מתאכזבים למענה, לפתרון קונקרטי שלא נעים, מתאים, משתלם לתת להם.
רפלקציה של דיזוננס ערכי:
הנדיב שנתן, המבקש כעת, נתפש על ידי המוטב שלו בנתינה כחלק מכייף לא הכרחי,
ובעת הבקשה הלא ממולאת כחלק מבעיה ולא רואה בו כחלק מפתרון.
