הבחנה
מרתקת אותי ההבחנה, שאנשים נמנעים מלהסתכל אחורה על מעשה או תפישה ולהתייחס אליה כמעשה או תפישה שכעת היו נמנעים ממנה.
לתפישתם.
כלומר, לעתים קרובות אני נחשף למי שמעיד על עצמו שפעל או החזיק בתפישה שלא תואמת את שיפוטו כעת, לא היה חוזר עליה, ועם זאת מתקשה להכתירה כטעות או שגיאה.
אבחנה
הייתכן שתיוג משהו כ'טעות', גורם לבעליו
- תחושת נחיתות מול מי שמדבר איתו על כך שנחשף בטעותו?
- מעמסה רגשית שמעדיף להימנע ממנה, כחלק מתחזוק רגשי?
- היעדר תחושת ההנאה של התמלול- 'טעיתי'?
