רגישות

הערכת משך קריאה כ- 2 דקות

ראיתי, חוויתי, אנשים רגישים.

ראיתי כאלה שמעידים על עצמם שהם ‘רגישים’.

לראשונה נחשפתי ב- 1981 להיבט הרגישות המסוים כשאמרה לי מישהי ש’אינך יודע מה אתה מפסיד’.
כבר אז התחבטתי, איך להצטער על מה שאינני יודע שמפסיד,
ובכל זאת, מדי פעם ולא מעט, חיפשתי את הממד הנסתר אצל הרגישים.

אלה שמעידים על עצמם כ’רגישים’, בדרך כלל [לניסיוני, לחווייתי] בעדותם זו הם מחצינים דואליות, את אבחנתם על עצמם:

  • ביטוי של קושי,
  • התפעלות מממד אישי, מנטלי, הכרתי, (לרובם אף מיסטי) שיש להם. ולאחרים אין.

ואני, חרבן צייקן שכמותי, מכל הרגישים שהכרתי,
המאפיין, מבחינתי,
הם אכן רגישים לעצמם.

כלומר,

לחוויתי, ה’רגישים’, המודעים לרגישותם,

  • כן טאוטולוגית רגישים. רמת הטולרנטיות שלהם ליציאה מחוץ לקמפורט זון שלהם נמוכה ביחס לאחרים, כלומר קשה להם יותר מלאחרים להיות מחוץ לאיזור נוחותם.
  • בהיותם רגישים, בהחצנת תכונתם זו, הם סופחים תשומות מסביבתם להקטנת אי-נוחותם,
      • הן וולונטרית של מי שמקצה להם תשומות,
      • והן בציפייתם לעזרה לנהל את משמעויות רגישותם, את האיום המתמיד של יציאה מהקומפורט זון.

    מה שמוביל לאבסורד- הרגישים, בעצם, מתייחסים אינסטרומנטלית, לא ברגישות, לסביבתם.

אותם רגישים נבדלים במכלול אפיונים.

בין יתר האפיונים הוא מידת האחריות שאותם רגישים מטילים על סביבתם.

Share

הערות? אשמח לתגובתך