אחריות מרתונית

משך קריאה כ־ 3 דקות

מתח ביטחון–חופש

מרתון תל אביב 2013 נערך ימים מספר טרם סוף החורף, הרשמי,
כשהמארגנים, כלי התקשורת יודעים ומיידעים שישררו תנאי שרב בעת קיומו.

במהלך האירוע בריצת הריצה, אחד הרצים מת מהתייבשות.

האם הרשויות והגופים המסחריים אחראים למותו?

גם מפני שאינני מאמין שסטרוקטורה תמנע את כל המצבים שמנסים למנוע,
וגם לא רוצה להשית ‘מגבלות זהיראות יתר’ – אף אחד לא רוצה מגבלות יתר, ועם זאת במתח בין חופש לבין זהירות מגבילה, אני במובהק בצד של החופש על חשבון הביטחון, בבחינת ‘יזהר מי שרוצה ביטחון’. אישית אני מעדיף שלטון רופף, עם כל המשמעויות והחריצים שמאפשרים למקרים שאינני רוצה שיקרו, ולרדלל עד להפיג את ‘דאגת’ הרשויות.

כמו שסוכן הביטוח משדל לרכוש ביטוח צד ג’ באמירה: “ומה יקרה אם תפגע במרצדס?”, האם בנטייה לא להדק את השליטה, אין חשש שיסתובבו יותר אנסים ורוצחים – אני לוקח את הסיכון שאפגע במרצדס, ומעדיף את החופש.

צדק

הנטייה לצד זה או אחר מקורה בהתניה אישיותית שנוטה לצד אחד או אחר.

ההתניה נשענת על עיבוד השפעות תמהיל אישיות, רמת תחושת ביטחון אישי/ חרדה, חינוך, סוציולוגיה, סביבת גידול, השפעת דמויות דומיננטיות.

לכן, חש לצפות, שנטייה זו, תדור בכפיפה אחת עם התניות נוספות של מכלול העדפות, ערכים ותפישות.

רציונל

כפחיות הנשרכות מאחורי האוטו חתן-כלה המקרקשות תגובתית לאחר מעבר המכונית,
כן במקרים של הוויות חיים אחרות; הרציונל, אף שרובנו חושב שהופעל טרום ההחלטה, הופעל לאחר גיבוש העמדה*.

אז הרציונל מופעל ב-להסביר את מקור הנטייה,
או, לקדם את השפעת התפישה של בעליה על הסביבה.

ומוסיף, בזהירות, מינורית, שמזהה בארכיטיפוסים המבקשים שהמדינה, מוסדות, גופים סטרוקטורליים יקחו אחריות על מאורעות בחייהם, אנשים פוחדים, חרדתיים, שמשוועים לעזרה או לפחות חמלה לתחזוק עצמם.

אני

אינני מטיל אחריות על גופים אלה במקרה זה וכזה.


* (כל) עמדה מתגבשת על ידי הפעלת סנטימנט עם בקרה רציונלית להתאמה למציאות כדי לספקה.

Share

One thought on “אחריות מרתונית”

  1. מסכים באופן אישי עם הנאמר. גם סולד מאלו המבקשים להטיל את האחריות על העולם, הממסד ובאופן כללי כל מי שהוא לא אני.
    עם זאת מכיר בקיומם של האנשים הללו.
    בחוסר היכולת שלהם לקחת אחריות על חייהם, בנחיצות של ביטוחי בריאות חובה וקרנות פנסיה. בהבנה כי אחרת שליש מהאזרחים היו נאלצים לקבץ נדבות בגיל הפרישה או שלא היו מגיעים אליו כלל.

    בסידני אשר באוסטרליה עמדתי לחצות כביש סואן, בעיקול שבו קשה לראות אותי חוצה. עם זאת היה שם מעבר חציה. בחנתי את האפשרויות והיססתי. אוסטרלי כבד זקן אמר לי: מה אתה חושש, יש לך מעבר חציה. זוהי זכותך לחצות את הכביש.
    השבתי, כן אבל המכוניות נוסעות פה כל כך מהר. אני חושש שאחת מהן תפגע בי, למרות זכות הקדימה שלי.
    שינסו, השיב האוסטרלי, אתה יודע לאילו צרות הם נכנסים אם הם פוגעים בך?

הערות? אשמח לתגובתך

Share
%d בלוגרים אהבו את זה: