בבסיס מחשבה רציונלית, הליך עיבוד תפישה ממידע נקלט באמצעות החושים.
עיבוד תפישתי רציונלי מתקיים על מצע שלושה נדבכים,
- קליטת מידע מ-חושים
- ראייה,
- שמיעה,
- מישוש,
- טעם,
- ריח.
- עיבוד — מכלול מרכיבים מנטליים – הכרה, תודעה,
- הליך מתומלל המשתמש במושגים שפתיים תואמים את המידע הנצבר.
לידיעתי המצומצמת, הדיון על 'נכונות' תפישת מציאות טרם הוכרע 😯 .
תמלול מציאות, מהווה שלב בלתי נמנע בתפישת מציאות, כולל את ייצוג תופעותיה הנידונות.
שפה מהווה תווך בין תפישת מציאות חושית לבין עיבודה.
[מושגים בנוסח 'תפישה רגשית' הוא עיבוד מציאות חלקי, מתומלל בחלקו.]
אם החתירה היא להבנת המציאות, על מרכיבי השפה לייצג את המציאות באופן הרזה, יעיל, האפשרי.
התהליך אינו מושלם, שכן, אינהרנטית ייצוג מציאות אינו יכול להיות ללא נפח או השפעה על המציאות אותו נועד לייצג.
ניתן להתווכח על תקפות הייצוג, ולא יוכל להיות חסין מביקרות הפרכתית, פילוסופית,
ובכל זאת ייצוג מציאות איפשר בניית פירמידות לפני 4,000 ומשהו שנה, הנחתת אדם על הירח לפני ארבעים ומשהו, ולהעביר את אוסף אסוציאציותיי אלייך, כשאיננו במרחק ראייה או שמיעה.
ועם זאת,
שימוש בהסמלת מציאות, במודע, תיווך מציאות על ידי ביטוייה בתקשורת בינאישית השואפת להטעין משמעויות נוספות על המשמעויות הבסיסיות הראשוניות, מאבדת את חתירתה, כוונתה, התיימרותה לדיון רציונלי.
הקו המבחין
מהו הקו המבחין בין
תמלול מציאות המתכוון לתארה – ייצוג,
לבין, הטענת מציאות במשמעויות שאינן קשורות למציאות – הסמלה?
כאשר מתייחסים למציאות בייצוג, שמוסיף לה נפח, ערכי, מימדי, שרירותי,
כלומר באופן שתודעת אחר, שאין לה קשר מקדמי עם המציאות לא יכולה לפענח אותה,
זו תקשורת מסמילה.
תקשורת מסמילה כאקט אמנותי, זו אמנות.
תקשורת מסמילה כאקט רציונלי לטפל במציאות,
איך נאמר בעדינות-
כשומר נפשי, מתרחק.
הסמלה יונקת סדר והגיון משרירות.
זו פעולה המכילה פרדוקס מובנה.
ביטוי רעיונות, הסברים, חפשצים באליגוריות וסמלים נועדיו להעבירם לתודעת אחר.
טעינת רעיונות, חפצים, במשמעויות מיסטיות באמצעות אליגוריות מיסטיות היא הליך מניפולטיבי של העושה זאת, שחותר למחשבה רציונלית היה נמנע מביטויים מסוג זה, כ-
- מנפק,
- צרכן.
באמנות, כאשר אמן מתבטא שהיצירה או האינסטרומנט בכר אותו, ובגוש אבן יש פסל, ותפקיד הסתת לחשוף אותו, נשמע רומנטי ובר דימיון, וחסר משמעות.
