דודה סטלה מציינת שבתאריך המסוים ההוא, היורצאייט– יום השנה לסבא.
"את יודעת, דודה סטלה" אני משיב "אין לי יחס למאורעות כאלה. כזכור, לא ערכתי לוויה לאמי."
"כן" משיבה הדודה "גם אני מבקרת רק לעתים רחוקות בקברו של ראובן" בעלה שמת.
האם מי שפוקד אחת לשנה, דומה יותר לזה שלא מבקר כלל, או לזה שמבקר בתכיפות?
החיווי 'מתנשאים עלי' הוא אחד החיוויים האותנטיים ביותר
לתחושת מי שחווה שמחצינים את תחושת נחיתותו,
כתגובה לגירוי חיצוני.
תפישתו את נחיתותו אותנטית,
הוא יודע למה.
ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בתחילת המאה ה- 20, אמר, שהוא "פטריוט אך לא לאומן" והסביר-
בעבר סברתי, שממד ההזדהות הלאומית תפחת ובעתיד כלשהו תיעלם. ייחסתי
עם הזמן פחות נחרץ שזו המגמה,
ועדיין מעריך, שבעתיד המגמה בלתי נמנעת.
