אחיזה תודעתית
מסורת:
- צבר פעולות אנושי,
- לרוב מהנה את משתתפיו,
- קבוע, מבוצע כרוטינה אחודה,
- נטול הכרח או תועלת כשלעצמו,
- הקשרו תפישתי, טקסי,
- הטריגר לקיומו – אירוע או מועד ידוע.
- מהותו סמלית,
- תועלתו העצמת תפישת ערך למשתתפים
- ותכליתו ליכוד קהילתי.
בקרה רציונלית מפרקת קונסטרוקטים,
מנתצת מסורות,
מחליפה בהנאה מכוונת תועלתית יעודית.
בטרם התקבעה ה'מסורת', לכל מרכיב במסורת היה ייעוד פרקטי תועלתני עצמאי.
בהמשך, עם קיום 'המסורת' צבר פעולות אלה היווה יישות מובחנת, עצמאית, חשובה ונעלה מעל סט הפעולות הפרקטיות היחידניות המרכיבות את המסורת.
פרקטית, בהתייחסות רטרוספקטיבית, קיום מסורת נתפש כמקדם ערך מורכב, מופשט של הקמת ושימור מבנה חברתי במתכונת מסוימת המשרת את רצון מבצעי צבר פעולות המסורת.
מוטיבציה לקיום מסורת
מוטיבציה לייזום, שימור, יישום פעולות מסורתיות יכולה לנבוע מהרצון לקדם
- זהות אישית – יצירת, הטמעת, שימור תפישת זהות קולקטיבית של יוזמי ומקיימי מסורת-
חגיגת חתונה, צום ביום כיפור, קיום טקסי השבעה בצבא ומדינה, - הנאה – ספיחת סיפוק אישי מעצם יישום פעולות מסורת קונקרטיות –
שילוב של אכילה או שתייה מאסיביים בהקשרים טקסיים, - 'לא זוכרים למה' – יישום נורמות חברתיות, יימון התניות נורמטיביות, מקובלת ששימורה מכריזה באופן בלתי מודע להשתייכותו של פרט לחברה –
שירת המנון באירועים לאומיים, דיבור אל מת בלוויה, עריכת ברית מילה, השקת כוסות אלכוהול, עניבת עניבה לאירועי החצנת הישג, רשמיים או לאומיים,
פעולות יישום מסורת – טקסים המסמלים אידיאות מופשטות באמצעות פעולות פרקטיות, מעניקות למי שמיישם אותן, תחושת הנאה פנימית של ספיחת ערך. תחושת הערך החיובית נובעת מהיות פעולות מסורתיות מטפלות באידיאות מופשטות של קשרים מיתיים
- החל מטקסי 'פרט-פרט' – נישואין/גירושין,
- עובר דרך 'פרט-קבוצה' – קבלה והשתייכות לקבוצות, כתות, ארגונים, צבא,
- 'פרט–מדינה' – שבועת אמונים,
- 'פרט-אמונה/אל/דת', טקסי השתייכות לדת.
לעיתים קרובות, פרטים המקיימים מסורות חשים אי־נוחות לנוכח בירור הסיבה לקיום המסורת, וזאת בשל כך שהם חשים שהם מבצעים פעולה קולקטיבית נעלה, ולא יכולים לגייס את הרציונל והניסוח להצדקה. עצם השאלה עלולה להעמידם באי נוחות מתגוננת מפני פגיעה בערך שאינם יכולים להגן על הסמלתו. במקרים כאלה, הרציונל הוא הסתמכות על הנורמטיביות, הנוהג הקיים, לא על הרציונל.
בהעדר ממד ההאצלה של סימול אידיאה מופשטת, מסורת תצטמצם להיותה רוטינה, שכן אבד ממד מיתי נעלה והפעולה ירדה לממד פרקטי נמוך- כפעולת צחצוח שיניים.
על פי רוב, מקיימי מסורת, שאינם רואים את עצמם כדתיים, בהישאלם, האם הם מעדיפים שאחרים יצטרפו ליישום המסורת ושימורה יכולים לנוע בן 'כן' לבין 'חסרי העדפה.
עם זאת, סביר להניח שרוב מקיימי המסורת, היו מעדיפים שאחרים יצטרפו לשימורה, שכן, אם יהיו מעטים שישמרו את המסורת, אלה שישמרו אותה לא נתפשים כ'ערכיים' למשמרים, או שיוותר משמר בודד, יש להניח שאף הוא יחדל לשמר את המסורת, והרי עיקרה הוא המשך קיומה.
סט פעולות שתכליתן שימורן בלבד- ייפסקו,
שכן, אם אינן משרתות את מטרת העל- בדרך כלל שימור ציביון קולקטיבי של מבנה חברתי,
לא נ/יימצאו פרטים שיקיימו אותן.
מסורת-רוטינה
ההבדל בין מסורת לבין רוטינה מאובחן בכך שבשונה ממסורת רוטינה יכולה להיות פעולה
- לא אנושית,
- תכליתה, יכולה להצטמצם לפעולה הישירה, המצומצמת בה הטריגר הופעל,
נטולה מהקשר לערך-על כשומר על מבנה חברתי במתכונת מסוימת.
