סלחנות, אצילות

משך קריאה כ־ 1 דקות

הערכת הישנות וניהול זיכרון

סלחנות היא תכונה אלוהית;
אלוהים יודע, ומתעלם באצילות מהמידע. לכן הוא אלוהים.
מי שיודע ומחליט להתעלם ממידע, הוא אידיוט.

אם בנאנוש מקבל מידע ו’מחליט לשכוח’ ממנו, כלומר לסלוח, להתעלם ממנו הוא, איך להתבטא בעדינות – בנאנוש.

אני שנאצלות ממין זה לא עושה לי את זה, מעדיף אצילות אחרת; אצילות של אני יודע, ומחליט על אף המידע…

לא בטוח שמקיים, ועם זאת, מעדיף, שבעת שמציין שמישהו עשה מעשה שלילי, נניח בכוונה, או בשפת רחוב ‘רשעות’, או ‘טפשות’, לזכור את המקרה, להעריך את סיכויי הישנותה ולהחליט לא להגיב, או להגיב ללא המידה שבמקרים אחרים הייתי מגיב.

אני לא ‘מנהל חשבון’ מול הנזק, אלא ‘מנהל את הזיכרון’ מול פוטנציאל הישנותו הבאה של הגורם את המקרה.

Share

הערות? אשמח לתגובתך