מלחמה זה רע?

משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

כן.

אישית, מתחבר לכל כמיהה לשלום,
ומחייב המשך מאמצי הגעה להסדרי בכל מקום באשר הוא, בדגש במזרח התיכון, במנותק מהערכת סיכויים.

עם זאת,
מלחמה מהווה הקצנת מצב של ‘ייחול לסיפוק צורך הישרדותי‘,
וזאת ברמת השפעה שונה לכל פרט, מבנה חברתי, ארגון, מדינה, עצם המתממשק עם השלכותיה,
במנותק, כמובן, מהיותו התוקף, המתגונן, הצודק, הנבל, המנצח או המפסיד.

מצב רע, לא רצוי, כמובן.

בעזיבת הקטע הערכי, במצבי איום, מוטים משאבים רבים יותר (גם) ובעיקר לסיפוק צרכי ההישרדות. תוצרי משאבים אלה, או התאמות מאוחרות שלהם מגויסים, בהמשך, לרווחת האנושות גם שלא במצב לוחמה.

פיתוח המכ”מ, קריפטוגרפיה, חקירת האטום, התעופה- רשימה מצומצמת של פיתוחים תוצרי סיפוק צרכי הישרדות במצב לוחמה.
יש עוד המון, כמובן.

התוספת של תוצרי המלחמה לקידום האנושות, מובנת, טריוויאלית.

התעשייה הגרמנית, היפנית והאיטלקית היו יוצאות דופן בעוצמתן בשנות ה-70 וה-80, דווקא לאור העובדה שהובסו במלחמת העולם השנייה- בהליך רגנרציה של בניית מפעלים חדשים ויעילים יותר, על מצע של כלכלה יזמית חפשית רפוייה יחסית מרגולציות והכוונה שלטונית תעשיות יצרניות שגשגו.

אולי מעט פחות טריוויאלי, ועדיין מתבקש.

האם מלחמה טובה בשל קידום אינטרסים אלה? לא.

ועם זאת, וכאן החידוש, התזה שלי היא

בניגוד לתפישה הרווחת ששלום משמעו שגשוג,
מייחס למצב של איום בטחוני מתמיד, במיוחד בכלכלה פרקטלית כזו הנוכחית,
גם
ממד ממתן לאי-שיוויון בחלוקת הכנסות, ושליטה על משאבים.

במלים אחרות

להנחתי הבלתי מסתמכת על מידע בר קיימא או מכומת,
אילוץ של חברה להקצות משאבי הגנה השרדותיים ברמה משמעותית לאורך זמן הוא גורם מערבל, מעודד התממשקויות, חיבורים, בין פרטים ארגונים יזמויות שמפרקות קונדנסציות ופרגמנטציות, הנוצרות, מתעבות ומתמצקות בנינוחות השלום.

[אקדים להודות, שדוגמאות ‘כמו’, מעידות על קישור תודעתי, ולא מהוות הוכחה לדבר.
עם זאת, כדי להמחיש את את כוונתי, מצב של איום בטחוני מושל בעיני לכף המרק, המערבלת את התבשיל, למערבל של המיקסר המפורר את הגושים, לסכין המערבל שמוהל את הגזר והג’ינג’ר למיץ שתי- ניתן לשתייה.
בדומה לפעולת ריסוק המיקסר פעולת הכתישה מביאה לנזק המצב התחילי, ומקדמת מצב חדש.
בשונה מפעולת המיקסר, איום השרדותי מתמיד,
תוצאות שהייה במצב של לוחמה או התגוננות מתמדת

• לא ניתנות לתחזית,
• וממילא לא מביאות להתערבבות שווה ומשחתית,
  (גם אם משחיתה ערכית וגם יוצרת התגבשויות גם אם זמניות אחרות.)]

למה מצב איום מקטין אי-שיוויון בהכנסות?

בצמצום, מפני שיכולת האגירה, היתרון שיש לפרטים, גופים בנושא, מופרע כל הזמן משיקולים חזקים יותר משיקולי הכלכלה הטהורה- ההשרדות.

המשקל החורג של הטיפול באיום ההשרדותי על משק כלכלי מכביד על מכלול מרכיביו,
גם אם יש מי שנהנים מכך- מוביליות או ממקסמי יתרון,
ובעיקר על המשך מימוש יעילות היכולת של בעלי היתרון הכלכלי הקודם למקסם את יתרונם.

האיום ההשרדותי הוא רגל הנעלמה שבועטת בנינוחות המאפשרת להקצין יתרונות, ובברוטליות (גם) מגדילה מוביליות כלכלית.

האם מניעת הסדר שלום תוביל לרווחה כלכלית שאולי עדיפה על מלחמה לא ממומשת?

(לבוחני תזה באופן ערכי- טוב/ לא טוב-)
זו שאלה ערכית, שלא משפיעה על ‘נכונות התזה’.

האם כדי להקטין את איום אי-שיוויון חלוקת ההכנסות יש לייחס למצב של איום קיומי?

לדעתי, לא. ברור שמוסרית לא, ולכן בהיבט זה לא מעניין.

כלכלית מצב של איום הישרדותי מתמיד הוא כל כך מסובך ונפיץ שלא ניתן לחזות את התפתחויותיו, ולא לאמוד כלכלית את מכלול השלכותיו, לא בעתיד קרוב נראה לעין, ובוודאי שלא רחוק.

ישנם היבטים נוספים, פריפריאליים מבחינת ההתממשקות לאיום ההשרדותי
וחשובים מאז’ורית לא פחות כערכים של רווחה אישית, חיים מחוץ לאיום מתמיד, אלמנטים של חינוך נעלים על ערך כלכלי מיידי שדוחים רצייה (שלי לפחות) של מצב איום השרדותי מתמיד,
גם אם היותו ממתן את אי-שיוויון חלוקת ההכנסות.

איך פותרים מצב של חתירה לשלום ומניעת הסלמת מצב אי-שיוויון חלוקת הכנסות?

(לחותרני מעש פותרני-)
וואלה, לא יודע.  🙄