"לא רוצה ראש ממשלה ערבי". וטריפוליטאי?

רוצה ממשלה פרוגרסיבית*

העדפתי

ממשלה וראשה, אני מעדיף פועלים בחתירה לרציונליות (– נמנעים מפעילות פונה לסנטימנט), מקדמים חופש הפרט, ליברליות, שיוויון של האזרחים והדברות ושלום עם שכנים,
על מצע אישיותי סביר, אינטליגנטי, נקי מרבב של התנהלות לא אתית.

בהעדפתי זו טמונה הידיעה ש

• • ממשל הוא מושג אבסטרקטי עם השלכות פרקטיות,
  • כורח קיומי, לא נשאף,
  • אלה דרישות יסוד, אסטרטגיות כלליות, נתונות לפרשנות,
  • אין פעילות ממשלתית מושלמת, לא תיתכן שכן אלה פונקציות אנושיות משרתות בני אנוש,
  • לא ניתן למצות את האינטרס הפרטני שלי באופן מלא,
  • ולא ינהגו בדיוק על פי מלוא כוונתי וטעמיי,
  • לכן יש לשמור על דינמיות מתמדת שמהווה סינתזה בין כוחות פוליטיים*.

  * פוליטיקה

  סוגיות במרחב פרט–חברה–ריבון.

  קטיגורית

  • יש
    שלילה נחרצת של דמויות מסוימות בלתי ראויות,
  • אין
    תמיכה נחרצת בפרסונות מסוימות.

  רתיעה מ

  ממשל פונה למימוש סנטימנט אמוני, לאומני, משמר התכנסות הזדהותית, מחיל צביון אתני או דתי על מרחב ציבורי, סמכותנות, היררכיה, נישא על פשטנות רציונלית, נוטה למורכבות מיסטית, לרהב מלל, סמל וטקס.

  תמהיל

  בהינתן ההעדפות, בידיעה שאין את דגם הממשל המושלם, אני תומך בקולי היחיד במי שנראה לי שיש לו את האישיות, הכישורים והיכולות לקדם את ערכים וההטיות הרצויות, ולהתרחק מאלה שלא.

  לא רלוונטי

• היתר – המין, הגזע, המוצא האתני, מגזר, מקום הולדת או הולדת ההורים, דת האבות, נטיות מיניות – הם פרטיים ביורוקרטיים נטולי משמעות, אולי מעניינים אך לא משפיעים במודע, כך אני מקווה.

• הבוחרים

  בסופו של דבר, ובעיקר גם בתחילתו, שלטון הוא בבואה, פונקציה של האזרחים.

  שלטון באשר הוא, נשען על תפישות והסכמות רעיוניות של אזרחים.

  לא ייתכן שלטון לא מסונכרן לאורך זמן בין שלטון לבין אזרחיו.

  אם קביעה זו נשמעת סבירה בממשל 'דמוקרטי', אני טוען שגם בממשל שאינו.

  כך, רוב האזרחים הרוסיים רוצים או לפחות מסכימים לממשל פוטין, בקונפיגורציה הקיימת.
  וכך גם את תפישתי שגם בקוריאה הצפונית רוב האזרחים מאפשרים את ממשל קים ג'ונג און.

  את אמירתי זו אינני יכול להוכיח, ובונה על כך שבה במידה גם לא ניתנת לסתירה.