התכתבות עם ירון לונדון

הערכת דקות קריאה: 14 דקות, בערך 🙂

לאומיות | לאומנות, דמוקרטיה רובנית

10-12-2025

היי ירון,
שתי סוגיות לי אליך: אישית – ההבחנה שלי בין לאומיות ל-לאומנות:
לאומיות – תיוג בירוקרטי טכני, שיוך ללאום מסוים,
לאומנות – טעינת השיוך בערכיות, גאווה.
רוב האנשים רואים עצמם כ'לאומיים' לא 'לאומנים' כתיוג שלילי לא רצוי. בה בעת הם גאים על היותם 'יהודים', 'ישראלים' או שניהם.
אני שומע ממך גם (סוג של) גאווה להיותך, חלק מזהותך האישית, 'יהודי' ו'ישראלי'.
הייתי שמח לשמוע את התייחסותך, בזרם התודעה החופשי, למידת הזדהותך, גאוותך, להיותך חלק מיהדות, מישראליות. ובעיקר, איך התייחסות סנטימנטלית זו מתיישבת עם חתירה לרציונליות.

כללית – המושג 'דמוקרטיה' נישא בפי כל, ועם זאת הפרשנות לגביו היא כה מורכבת, ש(כנראה) אין שתי שיטות דמוקרטיות מדיניות זהות.
(ברור ש-) כולנו שואפים לדמוקרטיה בתצורתה המערבית בכל האמור לחופש הפרט, זכויות מיעוטים ובקרה על שלטון, שעלולות להיות בתנגודת (קונפליקט) לדמוקרטיה רובנית;
נניח שחוקק חוק ש'אין לאפשר למעלה משתי קדנציות לכהונת ראש ממשלה.'שאלתי להתייחסותך, איך תשכנע רציונלית את מי שמעדיף לממש את רצון רוב האלקטורט – בהנחה שזה אכן הרצון כפי שמתבטא בחירות – לכהונות נוספות על פני 'חוק' אבסטרקטי שתואם את רצון המיעוט בשם ה'דמוקרטיה' שמתעלמת מרצון הרוב? למה ובשם איזה רציונל ניתן לשכנע רוב שיסכים לוותר על רצונו לייצוג פרסונלי מעשי לטובת עקרון נאצל וערטילאי שלא משרת את רצונו?
אם בא לך לשתף אותי בהתייחסותך לסוגיות אלה, אשמח שנשב במועד ובמקום שתבחר, נניח קפה 51 או מקום דומה – עלי.
אם לא, השלך את בקשתי זו לפח האשפה הקרוב למגוריך, ואמשיך לאהוב אותך באותה מידה 🙂.
בקיצור רב מאד, כי תשובות מקיפות דורשות דיסרטציה שאין לי כוח לכתוב. ראשית, איני גאה בזהותיי, מפני שלא בחרתי בהם ולא טרחתי כדי לזכות בהן. אם "גאווה" היא העמידה על זכותי לקבוע מהי זהותי, כי אז אפשר לומר שאני "גאה" בהיותי מה שהנני. אני שמח על ניצחונותיו של שבטי ומתעצב על תבוסותיו. זה מופע של אטאביזם הנעוץ בכך שבני האדם הם יצורים שבטיים והתרבות היא כיסוי דק על דחפים קמאיים. בניגוד ליונקים שבטיים אחרים, יש לנו יכולת מסויימת להמיר את שבטנו, אבל רק בודדים מסוגלים להתקיים בנבדל מכול שבט. אם תאמר שאני מטריאליסט – תצדק. התרבות מאלצת אותנו למצוא צידוקים לייחודנו השבטי ולכן אנחנו ממציאים נרטיבים המצדיקים את יומרתנו לעליונות. סוכני החיברות מחנכים אותנו לחשוב שלשבט שלנו יש היסטוריה מופלאה ותכונות נשגבות. גם אני תוצר של החינוך הזה המשוקע בשכבות עמוקות של ההכרה. שנית, הגדרות תלויות במגדירים. המשטר הקומוניסטי כינה את שיטת הממשל שלו "דמוקרטיה עממית" משטרים רבים מכנים את עצמם "רפובליקה" (רס=דברופובליקום=ציבורי). האם "הדמוקרטיה העממית" היא דמוקרטיה והאם ה"רפובליקה" היא תמיד "הדבר של הציבור?" כמובן שלא. חכמי מדעי המדינה קבעו שורה של אמות-מידה אשר לפיהן ניתן לדרג את איכותה של הדמוקרטיה ואתה בוודאי מכיר את עיקרן (קיומן של בחירות חופשיות, אפשרות ממשית לחילופי שלטון, חופש ביטוי, הגנה על זכויות המיעוטים, איזון הוגן בין הרשויות וכולי).

קודם כל – תודה.
שנית, הייתי מברר על כמה סוגיות שהעלית, אבל אפעס (מכיר את האינסטרומנט המילולי הזה?) חס על זמנך ואצבעותיך, בשיח הייתי מעלה אותן.

ועל שאלתי השניה בנוגע ל-
'איך תשכנע רוב להעדיף לציית לחוק יסוד, חוקה, שנוגד את רצון הרוב?'

הדת עושה זאת בשימוש בהנחלת אמונה בתגמול ובסנקציות האל ובסמכות הקהילה, מינקות.

איך תשכנע רציונלית חרדי (כדוגמא -) לוותר על ייצוגו באמצעות מורשע בפלילים או על ידי מוגבל טכנית בקדנציות?

אלה קונפליקטים בין ערך קהילתו לבין ערך קהילה של מי שהוא לא נמנה עליה. מבחינתו זה קונפליקט בין הכוח העליון הנשגב שלו, לו הוא מציית ברצון, לבין כוח עליון אחר, אליו אינו הוא מחוייב. רק באכיפה משטרתית?
באיזה רציונל תשכנע 'אותי' שהוא יסכים מרצונו?

חס על 'אצבעותיך השמנמנות'. על אף סקרנותי משעייר שאצליח להתאפייק עד שאקבל התייחסותך על פה.

שוב, תודה לך על ההתייחסות, השיתוף, הזמן, המאמץ.

הסכנה הנובעת מחינוך אינדוקטרינרי, דתי או קומוניסטי או פשיסטי או איזה דיבוק אחר, אינה תופעה מקומית ואינה רק בת זמננו. לפעמים אפשר להחלישה באמצעות הטפה, אבל בדרך- כלל היא נחלשת בעטיים של השינויים הסביבתיים (התפתחות טכנולוגית מהפכנית, תופעת טבע חריגה בעוצמתה, מגיפה, מלחמה, מצוקה כלכלית) ובדרך כלל מתרחש פיצול בהנהגתן של התנועות האלה שמחיש את קיצן. איני יודע מה יקרה אצלנו, אבל ייתכן שחיסול הפריבילגיות שמעניקה המדינה לחרדים ומשבר כלכלי יכריחו רבים מהם לשנות את אורח חייהם, תהליך שבעקבותיו ישנו את השקפת עולמם. תורות מתנסחות בעקבות המציאות ולא להיפך. בלי קשר ישיר לסוגייה הזאת, אני דוגל בתפיסה המניעה לפעולה, מבלי להתחשב בידיעה שההיסטוריה ערמומית ושיש סיכוי לא רע שתוליך אותנו שולל. סטואיות היא מידה טובה וספקנות מסויימת היא מזג ראוי לאדם נבון, אבל אין להרשות לספקות לשתק אותנו.
ירונערץ – שוב, תודה!
התמכרתי.לשמחתי ענית תשובה מצויינת, מושקעת ונפלאה,
אך (כאילו לצערי) לשאלה אחרת.
אותי, לצורך העניין, שכנעת.
השאלה: יכולת הכפייה מצומצמת. בחוק בכלל ושנתמך על ידי מיעוט בפרט טמון היבט לא דמוקרטי ולא ליברלי, מין עז פונקציונלי שחותר רציונליות ליברלית מבין ומסכים לוותר על (מעט, נניח) חרות במטרה להרוויח (יותר) חופש וביטחון. מבין.
באיזה רציונל תשכנע פלוני לוותר על העדפתו החשובה לו מאוד במדרג ערכיו שאלמוני ייצג אותו בשלטון בשל סגידה (לטעמו) לרעיון ערטילאי של 'עד שתי קדנציות', שמשרת קוטב נגדי של תפישה שלטונית?אם הוא נמנה על רוב,
למה שיסכים למנוע, לוותר על רצונו ב–
בחירת הפלה לרצון הרה?
להחיל כשרות ושמירת שבת על המרחב הציבורי?
לבקר ממשל ואת הנערצים בראשו?
לאפשר לנציגו למשול עד יום מותם (של הנציג ושל התומך 😊 המאוחר מבין שניהם)?
באיזו טקטיקה,
שונה מהכפייה שלו,
אתה היית נוקט, כמיעוט, כדי לשכנע אותו, כשהוא (נניח) נתמך בלמעלה מ 50% 'מקודשים' מהאלקטוראט?
בעבר כפית כ-רוב.
היום הוא הרוב.
אי אפשר לנסח תשובה אידיאלית המיישבת מראש כול קונפליקט. המציאות מייצרת קונפליקטים ללא הרף. הנה דוגמא לקונפליקט שבו אני נתקל פעמיים ביום: במרכז ת"א שבו אני מתגורר במרכז העיר שרבים מתושביו ואני בכללם מחזיקים בכלבים. היונקים האלה, כך גזר הטבע, זקוקים לטיול לפחות פעמיים ביום ונאלצים להשתין ולחרבן. הם משתינים, גם זאת גזר הטבע, כדי לסמן טריטוריה ולהידבר עם בני מינם. הם משתינים על כתלי הבתים ומחרבנים בכול מקום. היכן יפרישו? כיוון שהשטחים הפנויים לכך מועטים, אי אפשר למנוע מהם להטיל את צואתם על המדרכות. אזרחים המצייתים לחוק ומתחשבים בזולתם, כורעים ואוספים את החרה בשקיקים ומטילים אותם לפחי אשפה ציבוריים או למיכלים הירוקים בחצרות הפרטיות. לא כולם עושים זאת. זה עסק ביש מבחינה תברואתית ואסתטית ויש מקום לטענה שבעלי כלבים צריכים לשלם לציבור הכללי תמורת אחזקת חצרות מיועדות לכלבים ותמורת ניקיון המדרכות ותמורת המעמסה הנגרמת לכלל בגלל בעלי החיים האלה שאינם חיוניים לקיומנו, אבל אפשר לטעון שהכלב הוא ידידו הקרוב ביותר של האדם וחברתם של כלבי בית היא צורך נפשי חשוב מאד עבור אנשים רבים (כמו למשל זקנים בודדים). אני מניח שריבוי הכלבים וצמצום השטחים הפתוחים והעלות הכספית של טיפול בהפרשותיהם, יביאו לתביעה להטיל מס כלבים ותתחולל מחאה נגד המס בטענות שכבר עכשיו אתה ואני יכולים לחזותם. לא יהיה אפשר להסדיר את הבעיה לשביעות רצון כולם , אבל תימצא פשרה כלשהי שאיני יודע מהי. כך אנחנו מתנהלים בעניינים רבים, פעוטים ורבי משמעות. לא לכול בעיה יש פתרון מושכל ויש בעיות המציקות שנים רבות ואף דורות אחדים וגורמות לחיכוכים ואף להתפרצויות של אלימות. משטר דמוקרטי חילוני ליברלי הוא ההמצאה הטובה ביותר שיצר, עד כה, המין האנושי. זה כול מה שאני יודע להגיד על העניין הזה.
אוהב אותך, תודה.ירון לונדון

17-12-2025

מרים אדלסון
מרים אדלסון: טראמפ כהונה שלישית

As we speak
נניח שיש רוב ל-מי שרוצה שהאיש הכי מסוכן בעולם ירוץ לקדנציה שלישית, אסורה בחוקה.
בשם איזה הגיון תשכנע את ה(נניח) רוב שרוצה אותו כנשיא בכהונה שלישית לוותר על בחירת הייצוג שלו?
שהרעיון הערטילאי של חוקה גובר על רצון רוב אנושי?

אזרחים אינם פועלים בכוח הגיונם המנותק ממסורתם התרבותית הכוללת גם את אמונם בחוק ובחוקה. החוקה האמריקאית התגבשה במשך מאות שנים וקשה מאד לשנות בה אפילו תג. קבוצות אזרחים שינסו לשנותה בכוח, ידוכאו בכוח, אלא אם כן האליטות השולטות (הנשיא, בתי המחוקקים, בתי המשפט, הצבא והמשטרה) יחליטו, כולן גם יחד, לבטל את החוקה ולהמליך עליהם מלך. אם הם יצליחו להשליט על עצמם מונארך, או רודן, אזי ישלוט בהם מלך או רודן. האמת היא שאני לא מבין את השאלה שלך שהתשובה לה ברורה לכול ילד..

ברישא של התייחסותי אתחיל בסיפא של תשובתך: "…שהתשובה לה ברורה לכל ילד."
אהבתי, באמת, תודה על הגערה. [כשהילדים שלי (ואחרים) מסתלבטים עליי אני אומר: מסתלבטים עליי? אם כן, המשיכו! (האם זימון סתלבט על עצמך מאחרים הוא אחד מהתצורות הגבוהות ביותר של התנשאות?)]

תשובתך ברורה; התייחסת להיבטים –
– אנושיים: המון תודעה דמוקרטית נמוכה מתכנסים הזדהותית, ערכית, תרבותית ולחוקי הקהילה המקיפה אותם.
– היסטוריים: אכן, כל תיקון לחוקה האמריקאית נעשה במאמץ רב.
– פרקטיים: תיארת מצב דיסטופי בו על כל מוקדי הכוח והאליטות להתאחד כדי למנות שליט יחיד. יאסו.

עם זאת ירון, אני מפנה (רגע לפני אוזלת סבלנותך) לרובד אחר:
נניח (גאון סוציופת) כמו רוטמן, אומר לך –
"אנא שכנע אותי, בטובך, לא בקטע אנושי, לא היסטורי ולא מעשי,
שאם אני מראה לך שלמעלה מ- 50% האוכלוסיה רוצים את טראמפ כנשיא, נאשם בפלילים כראש ממשלה ומורשע שריצה מאסר כחבר כנסת וכשר,
כשאנחנו מודעים לחוקים, מוקירים את היותם וחשיבותם, אפילו מכבדים אותם, אנחנו מבינים שחוקים והגבלות משרתים אותנו כמבנה חברתי.
עם זאת, איסור כהונה שלישית, כהונת נאשם בפלילים ואסיר גם אם מעוגנים במסמרות ברזל ובחישוקי טיטניום, אך הם לא משרתים את רצון רוב האלקטוראט,
בשם מה הם ואני נסכים לשרת חוק שהיה טוב (אולי) לשעתו, וכעת הוא גזירה שאין רוב הציבור רוצה לעמוד בה?"

אנא הישאר במתחם הרציונלי.
לא בטפשת האנושית, לא בהיסטוריה (– גם נשיא כמו טראמפ לא היה, ולא כיהן בישראל נאשם בפלילים תוך כדי משפט) ולא בפרקטיקה (– בפועל, זה קורה כעת מול עינינו: הרשות המחוקקת נשלטת על ידי המבצעת והרשות השופטת ניגפת מפני המבצעת – אין לרשות השופטת יכולת אכיפה, אלא בתנאי שהרשות המבצעת מסכימה להחלת מרותה, וזאת כשהממשלה (כעת) נשענת על רוב חברי כנסת, ו(נניח) לתמיכת רוב הציבור:
למה שרוב הציבור יוותר בנושא מסוים על מימוש פרקטי של רצונו האותנטי כדי לשמר רעיון ערטילאי – חוק, שמשרת רצון של מיעוט?

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share