התכתבות עם ירון לונדון

קודם כל – תודה.
שנית, הייתי מברר על כמה סוגיות שהעלית, אבל אפעס (מכיר את האינסטרומנט המילולי הזה?) חס על זמנך ואצבעותיך, בשיח הייתי מעלה אותן.

ועל שאלתי השניה בנוגע ל-
'איך תשכנע רוב להעדיף לציית לחוק יסוד, חוקה, שנוגד את רצון הרוב?'

הדת עושה זאת בשימוש בהנחלת אמונה בתגמול ובסנקציות האל ובסמכות הקהילה, מינקות.

איך תשכנע רציונלית חרדי (כדוגמא -) לוותר על ייצוגו באמצעות מורשע בפלילים או על ידי מוגבל טכנית בקדנציות?

אלה קונפליקטים בין ערך קהילתו לבין ערך קהילה של מי שהוא לא נמנה עליה. מבחינתו זה קונפליקט בין הכוח העליון הנשגב שלו, לו הוא מציית ברצון, לבין כוח עליון אחר, אליו אינו הוא מחוייב. רק באכיפה משטרתית?
באיזה רציונל תשכנע 'אותי' שהוא יסכים מרצונו?

חס על 'אצבעותיך השמנמנות'. על אף סקרנותי משעייר שאצליח להתאפייק עד שאקבל התייחסותך על פה.

שוב, תודה לך על ההתייחסות, השיתוף, הזמן, המאמץ.

As we speak
נניח שיש רוב ל-מי שרוצה שהאיש הכי מסוכן בעולם ירוץ לקדנציה שלישית, אסורה בחוקה.
בשם איזה הגיון תשכנע את ה(נניח) רוב שרוצה אותו כנשיא בכהונה שלישית לוותר על בחירת הייצוג שלו?
שהרעיון הערטילאי של חוקה גובר על רצון רוב אנושי?

ברישא של התייחסותי אתחיל בסיפא של תשובתך: "…שהתשובה לה ברורה לכל ילד."
אהבתי, באמת, תודה על הגערה. [כשהילדים שלי (ואחרים) מסתלבטים עליי אני אומר: מסתלבטים עליי? אם כן, המשיכו! (האם זימון סתלבט על עצמך מאחרים הוא אחד מהתצורות הגבוהות ביותר של התנשאות?)]

תשובתך ברורה; התייחסת להיבטים –
– אנושיים: המון תודעה דמוקרטית נמוכה מתכנסים הזדהותית, ערכית, תרבותית ולחוקי הקהילה המקיפה אותם.
– היסטוריים: אכן, כל תיקון לחוקה האמריקאית נעשה במאמץ רב.
– פרקטיים: תיארת מצב דיסטופי בו על כל מוקדי הכוח והאליטות להתאחד כדי למנות שליט יחיד. יאסו.

עם זאת ירון, אני מפנה (רגע לפני אוזלת סבלנותך) לרובד אחר:
נניח (גאון סוציופת) נוסח רוטמן, אומר לך –
"אנא שכנע אותי, בטובך, לא בקטע אנושי, לא היסטורי ולא מעשי,
שאם אני מראה לך שלמעלה מ- 50% האוכלוסיה רוצים את טראמפ כנשיא, נאשם בפלילים כראש ממשלה ומורשע שריצה מאסר כחבר כנסת וכשר,
כשאנחנו מודעים לחוקים, מוקירים את היותם וחשיבותם, אפילו מכבדים אותם, אנחנו מבינים שחוקים והגבלות משרתים אותנו כמבנה חברתי.
עם זאת, איסור כהונה שלישית, כהונת נאשם בפלילים ואסיר גם אם מעוגנים במסמרות ברזל ובחישוקי טיטניום, אך הם לא משרתים את רצון רוב האלקטוראט,
בשם מה הם ואני נסכים לשרת חוק שהיה טוב (אולי) לשעתו, וכעת הוא גזירה שאין רוב הציבור רוצה לעמוד בה?"

אנא הישאר במתחם הרציונלי.
לא בטפשת האנושית, לא בהיסטוריה (– גם נשיא כמו טראמפ לא היה, ולא כיהן בישראל נאשם בפלילים תוך כדי משפט) ולא בפרקטיקה (– בפועל, זה קורה כעת מול עינינו: הרשות המחוקקת נשלטת על ידי המבצעת והרשות השופטת ניגפת מפני המבצעת – אין לרשות השופטת יכולת אכיפה, אלא בתנאי שהרשות המבצעת מסכימה להחלת מרותה, וזאת כשהממשלה (כעת) נשענת על רוב חברי כנסת, ו(נניח) לתמיכת רוב הציבור:
למה שרוב הציבור יוותר בנושא מסוים על מימוש פרקטי של רצונו האותנטי כדי לשמר רעיון ערטילאי – חוק, שמשרת רצון של מיעוט?

שמעתי משהו כזה.

המסקנה שהתחזקה אצלי (גם) בעקבות שיחתנו, שחוקה היא רק שלייקעס בירוקרטי על חגורת חוקים.

מעבר למסקנה (שלי) שבסופו של דבר אין יכולת אמיתית לחסום רצון של רוב באמצעות חוקים,
לאור העובדה שאינני מכיר תומך קואליציה מהבחירות האחרונות שגוייר ויתמוך כעת באופוזיציה,
שארבעה שנתונים מתווספים לאלקטוראט והתפלגות הצבעתם מוזחת לימין ההתפלגות הכללית,
גם תזזית מטוטלת לרגע, נוסח ברק 99' או בנט לפיד 21-22', לא ימנע מימוש סנטימנט רובני.

אסיים במשפט הכי פתטי שאני לנפק בחצות, בין רביעי לחמישי:

הורינו הורישו לנו במרחב פרט-חברה-ריבון, aka – פוליטיקה, דמוקרטיה לא מושלמת ועם זאת תשתיות שמאפשרות התקדמות.
במשמרת *שלי* (לא מתנחם ב-גם שלך, או גדול עלי, בלתי נמנע ותופעה גלובלית), (ועזובת'ך מ'מבצרים נופלים', זה עניין של מגמה דמוקרטית, התקדמות / נסיגה) שנבחנת בחתירה ל
חופש הפרט,
שיוויון פורמלי,
קלות החלפת שלטון,
חופש הביטוי,
הפרדת רשויות,
בקרה על ממשל,
ומלחמה בשחיתות,
בהיפוך מגמה, מוסגים לאחור.

תודה לך ירון, לילה טוב.