משך קריאה: 1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
את, הוא, היא, אינם במקום שהיו רוצים להיות
הרוצה להיתפש על־ידי הסביבה,
כרפלקציה חיובית לתפישתו את עצמו
כבעל סט כישורים, תכונות, ערכים,
ומתוך כך ביטויים חיצוניים – שלא מעדות עצמית – הנגזרים מהן,
ובעצם, בפועל, אצל הנתפש חיצונית הוא אינו מקרין סט כישורים, תכונות, ערכים ששואף לשייך לעצמו –
הוא לא שם.
לכול* יש מכלול ערכים שהיו רוצים שסביבתם תאתר בהם,
וערכים שלא היו רוצים שייוחסו להם.
* אני שומע התקוממות על הנחרצות, אי הסכמה?
ראית מי שלא שלא נהנה מאמירה חיובית, כלשהי, שנאמרה עליו? שאוששה חיצונית את תפישתו על עצמו?
הכרת מי שלא התבאס על אמירה שלילית שנאמרה עליו, שלא הסכין עם קשירתו אליה?
אני לא ראיתי וא הכרתי.
ראיתי יותר ופחות רגישים לחיוויים ערכיים מסביבתם.
שמעתי מי שמכריז 'לא אכפת לי מה אומרים עלי.'
גם ה'לא 'כפת להם מה חושבים עליהם' נניח שמאמין להם, מבחינתם, קבלו אישור מאושש בקורת רוח ל-מה שייחסו לעצמם, או חיווי מפריך, מצער, על מה שאינם מייחסים לעצמם.
[נוקט בייחוס פוזיטיבי לביטויים חיוביים רצויים, ושליליים דחויים, מפני שחיווייהם רבים ומובהקים יותר מאשר שלילת תכונות רצויות או מניעת ערכים חיוביים. ולהיפך.]
One thought on “את/ה לא שם”