הסגברה

משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

הנחתה מגדרית עצמונית וולונטרית

שתיים, נזכרות בשיחתן, במכוניות שהיו לאחת מהן. הן מבחינות בין זו הכחולה ללבנה ולאפורה.

“מה היו הדגמים שלהן?” שאלתי.
לא זכרו.

או. קי., אני בומר. זקן. מסגביר.
נוטה, אוהב, על־פי רוב, פרטים לצערי לא באמת, אינני נברן מולקולרי, די חרבטניק וחפפן, הֶקְשֶרים מורכבות.

איך קוראים לההיפך מהסגברה?

חוסר יכולת להכיל מורכבות, הקשרים רציונליים מתפתחים על ציר?
היעדר סבלנות למידע שאינו משרת צורך מיידי?
רתיעה ממידע פריפריאלי?
החצנה חיובית, מודעת של בורות ושטחיות?
טיפול במצב רגשי פנימי, במקום במוקד הבעיה החיצוני? 

מניח שמישהי – מה הסיכוי שזה מישהו? – המציאה את המושג לתיאור תופעה של הסבר פרטני, לוגי, רציונלי, למי שאין סבלנות או פניוּת מנטלית לקבלו.

מבין שרבות אמצו את המושג.

זו קלסיקה של החצנת חולשה, בהיפוך קורבני; אימוץ רטוריקה דיאלקטית של אוכלוסיות חשות מודרות, מוחלשות, חלשות.

האין בביטוי התקרבנות מטמיעה, מחצינה, נחיתות?

ואם איחשב כמיזוגן, בכך שאני מתבאס על הנחתה עצמונית וולונטרית זו, עדיין אהיה מוכן להסגביר את התקלה.

אני אגב, שנתקל אצל פרסונות מעטות – לא באמת שמעתי כלפיי, דמויות רחוקות נמנעות כנראה מטעמי המנעות, אולי כבוד, חשש, תלוי הפרסונה – מסתדר עם תוצרי החיווי כלפיי, גם אם אינו נאמר, כלומר עם חוסר יכולת ההכלה של הסבר מורכב. ככל שקרובים אלי יותר נטולי יכולת או סבלנות להכיל מורכבות תהליכית, כן מצער אותי יותר.

בתקשורת בין־אישית, לעיתים, אני עושה מודיפיקציות ליכולות ההכלה המוגבלת.
לא תמיד יעיל, לא בהכרח נכון.
לפעמים – אינני חוסך את ההסבר ולא את מורכבותו;
בפטרוניותי, אני נותן למישהו/י את הצ’אנס להימלט מהפאטרן, בבחינת ‘היי את’ה יכול/ה’. [מתנגד שמורא הסוציולוגיה ישרה עלי.]

ואני שואייל,
איך נקראת התופעה, שהולידה את הביטוי ‘הסגברה’, ההיפוך הקורבני מחולשה להחצנתה, הכאילו…

אצל קבוצות ימניות קורבניות רווח ז’אנר מילולי של החצנת קורבנות והנחתה עצמונית נוסח
‘אנחו הבבונים, חשוכים, פרימיטיבים‘, בהתגוננות מסטיגמה שדבקה בהם.

נשאלות השאלות

• מה גורם לשימוש ברטוריקה ממין זה?
• האם ואיך, אבולוציונית משרת את בעליהן שאמצו אותן?