כבד אותי ואת דעתי

לא אשנה את דעתי, אדבוק בה

במקורות יש התייחסות למי שרודף אחרי כבוד, ואויה, הכבוד בורח ממנו.

יש מצביעים המסבירים את הצבעתם כהצבעת 'מחאה', דווקא.
יש מפלגה שחרתה על הקמפיין שלה את הדווקא הזה.

וזה מרהיב.
איך ייתכן שיש מי שגוזר את עמדותיו כ-דווקא, לעומתיות, היפוך מתפישות אחר? במודע.

מאיזו נחיתות בוחר כזה מגיע, שמצביע פוליטית בסוגיות פרט–חברה–ריבון בשל כך שאחר מזלזל בו?

מסתבר שעמדה זו רווחת בימין, ראשי הליכוד מכירים את התופעה, את מצביעיהם, ואת השפעת המרצה ממין זו לטובתם.

ועם זאת מי שרואה עצמו כ-לא ימין, ועדיין עם סנטימנט אמוני לאומני מובהק חושב באופן דומה.

מאמרו של יקי שגיא, הוא גרסת ההיברידים לגרסת הימניים ל- 'ככל שיענונו כן נרבה וכן נפרוץ', 'כן נתמוך בו יותר.' כמה שיעליבו אנשי ימין להיותם אמוניים, יבוזו לאומניים, יזלזלו בנאמנותם למנהיג שאולי סרח, יבוזו להתכנסותם ההזדהותית, כך ידבקו בתפישתם.

וזה 'בסדר', שיש מישהו שתפישתו מסויימת.

המרהיב הוא שההתנגדות שמקורה בחיצוני אחר לתפישה ממריצה מישהו להעצים את היפוכה.

המלצות

ובדרך כלל יש גם מסקנות אופרטיביות נובעות מגישת הפגיעות והדווקא הנלווה, בסגנון:
"איך תגיעו לשלטון אם תמשיכו לזלזל?"

והמענה

• לא יגיעו לשלטון.
  רוב המצביעים לבטח מי שבעמת הקורבן הדווקאי תומך ברעיונות אמוניים, לאומניים מתכנסים הזדהותית, נאמנים סנטימנטליות, למנהיג נערץ ללא בקרה.
  אלה לא יצביעו למפלגות חותרות רציונליות, ליברליות, חופש פרט, שיוויון, ומשילות צביון.
• אם יחמיאו לעומק התפישה של חותר אמוניות לאומנות הוא לא יחליש את אמניותו מלאמנותו והתכנסותו?
  לי נראה שיישאר באותה מידה, או אף יתחזק בנטייתו.
• כדי להוריד את נתניהו יש להוקיר את עומק ההזדהות המתכנסת עדרית?
  ואז יצביעו מרץ? עבודה?
  זו ההצעה?

יקי שגיא מייצג נאמנה את את הגרסה הרכה, רופסת, מנומקת, מתונה, של ליכודניקים:
הוא מבקש:

• מושא להזדהות, שתקבל את הסנטימנט האמוני, לאומי, מתכנס הזדהותית,
• הערכה להיותו אמוניסט לאומניסט מתון. ואז (גם לא) יתמוך במפלגות השמאל.
  איך יתמוך? הרי תפישה רציונלית לא מנגנת ישירות על סנטימנט ותפישת ערך מתכנס של דומים.

שאיפה זו בעיקר מבטאת את תסכול המתכנס הזדהותית הכמה להערכת התפישה הפרוגרביסית שהוא מכבד ורוצה להזדהות איתה. ובמקום זאת מקבל על האף.

הימניסט הדווקאי, והרהוט כישי שגיא רוצה הערכה לעומק הסנטימנטים האמוניים, לאומניים, מתכנסי הזדהות קולקטיבית שלו, ולהצביע לאידיאולוג – לפיד. באי-נוחות,  מבחינתו.

הם רוצים להתנחם ולהצטדק שהרוב הנבער, מהיותו רוב הוא כבר לא נבער. במקום להבין שרוב, by definition זה סוג של נבערות. בילט אין. שכן המשותף להם הוא כיבוי בקרה רציונלית, בהיותם רודפי מימוש סנטימנט הזדהות התכנסותית.

זוהי אותה מכניקה תפישתית. היומרה, הרצון להיתפש אחרת, את הסנטימנט הזה לא ניתן לכבות.