לאומנות דיאט

מי שיבזה את הלאומיות יקבל גזענות

גדי טאוב 13/7/2017 20:00

גדי טאוב מתריע, שאם לא נאמץ תפישה לאומנית לייט, תתפתח לאומנות מסוכנת.

מה תבקש מר טאוב, לגיטימיות תפישתית לערכי הנציונל האהוב בתצורת דיאט? מהול במים?

הפער בין התכנסות לאומית הזדהותית לפאשיזם הוא טווח תנועת מתג הווליום; הסנטימנט האותנטי משותף, אותה תחושת התעלות רגשית מהתכנסות הזדהותית. ריגשה תפישתית שאינה ניתנת לכיוונון רציונלי – אותה תמה מוזיקלית בשינוי עוצמה.

טקטית, אבולוציונית, קונסרבטיביסטים עדינים נוסח טאוב עוצרים את תנועת התקדמות הסבירות הרציונלית אינדיבידואלית, כנוצה את שעטת הרכבת.פעולות רדיקליות רבולוציוניות, נוגדות את הסינתזה הרעיונית של חברה, בשם 'פרוגרסיביות', תביעות לשינויים המתעלמים מ(אי) מוכנות תפישתית נורמטיבית של גישה שמרנית רווחת, פעולות כופות מחדדות קונסרבטיביות זו עם השלת ערכים הזדהותיים מתמצקת ועוברת ריאקציה.

פעולות 'פרוגרסיביות' אלימות דומות במהותן, באיכותן התפישתית, למתכנסים אֱלֵי קולקטיביזם דתי, הזדהות לאומית, התרגשות לאומית, רטוריקה רהבתנית, קדושה, טקסים, וזאת בגרסה הרכה, וחותרת פתרונות מיידיים, סופיים, מכריעי בום טראח, עם סיבוב הכפתור, בגרסת ההארד קור, שטאוב חושש מהם, מעדיף אותם קטנות, בצדק.

מה שמאט קידמה הן פעולות רדיקליות בשם 'פרוגרסיביות'; פעולות רבולוציוניות, אלימות, שאינן אורגניות, מתעלמות מ(אי) המוכנות התפישתית נורמטיבית של הטאוביאדה השמרנית הרווחת. זו עם השלת ערכים הזדהותיים מתמצקת ועוברת ריאקציה.

פעולות 'פרוגרסיביות' אלימות דומות במהותן, באיכותן התפישתית, למתכנסים אֱלֵי קולקטיביזם דתי, הזדהות לאומית, התרגשות לאומית, רטוריקה רהבתנית, קדושה, טקסים, וזאת בגרסה הרכה, וחותרת פתרונות מיידיים, סופיים, מכריעי בום טראח, עם סיבוב הכפתור, בגרסת ההארד קור, שטאוב חושש מהם, מעדיף אותם קטנות, בצדק.

רציונליות חותרת מימוש חירות פרט על מצע של חברה שתכליתה קידום פרטיה. חברה נטולת סנטימנטים מיסטיים חפה מרטוריקה הזדהותית אמוציונלית, כזו המבוּססת על חיברות גיאוגרפי, מבוססת בנרטיבים, סמלים וטקסים.

עם שחר האנושות עם התפתחות הידע והתקשורת התנועה מבערות מתכנסת ערכים קולקטיביים מקדמת את הפרטים העומדים בראשם, לרווחת פרט בניסיון לשמירה על זכויות פרט אחר. הריבון כמנהל תשתיות כלליות לצמיחת פרטים.

תהליך ההתקדמות האנושית בעיצומו, כעת אנחנו בתחנת בנימינה. עוד ארוכה הדרך; המסע אינו רציף ולא ליניארי בקצבו. הכיוון פרוגרסיבי מובהק, עם שיני משור ריאקציונריים בהם ציבור מציף דמויות כפוטין, טראמפ, נתניהו, לה פן, וילדרס, כמשקפים את ערכיו בנקודת זמן.

הגדרה עצמית של פרט במסגרת קולקטיב, היא (סוג של) אבסורד: פרט רציונלי חובר לפרטים אחרים על בסיס תפישת התקדמות משותפת, מסייעת, עם אחר, אד-הוק. שותפות זמנית.לא מכירה ב'גורל משותף'. פרט רציונלי, באופן עצמוני, אינו מגדיר את זהותו כחלק מקולקטיב של אטרי רגל ימין ילידי 19תשל"ד, שנולדו דרומית לליטני מערבית לירדן.

Share

השאר תגובה