ניאו קונסרבטיביות רדיקלית, ג’

הרחבה על רכיבים

א’, מודל אוזן המן

ב’, ביטויי שיח מאפיין תפישה

פרדוקס

אבסורד

תמיכת מקופחים מודרי ממסד בשליט דומיננט.

פתרון

השליט המניפולטור מצליח לגעת בסנטימנט המקופחים, כשהוא ממצב עצמו תודעתית כלוחם את מלחמתם באליטות שהדירו אותם, ובאויבים החיצוניים בעלי מכניקה תפישתית אמונית לאומנית דומה, ולעומתית במימוש אינטרסים אידיאולוגיים.

קונסרבטיביות קלאסית

קונסרבטיביות קלסית תופשת קיום חברה במתכונתה המסויימת ערך-על, כשלעצמו – האין זו הגדרת ‘קדושה’?

  • ייחול לכוח-על במתכונת אלוהית, תוך שימוש באקסטנציות אנושיות מיישמות ואוכפות,
  • או בגישה לאומנית, בה למדינה חשיבות מיסטית, כשלעצמה.

בשני המקרים, השליטה בהיבטי אחו פרט–חברה–ריבון משוייכת לכוח עליון, בהסכמת ההמון, תוך שאיפה למיצוק, חיזוק, השפעת מוסדות החברה.

על מנעד פרט–חברה, קונסרבטיביות קלאסית מעדיפה את ביטחון החברה, אחוז בשלטון מוצק, על חופש פרטיה.

תמצית ניאו קונסרבטיביזם רדיקלי, פוסט שמרנות

כפי שגם שעולה בשיח מייצג זה:

נקודת מוצא: פרט לא נטל חלק במשחק הפוליטי, לא נהנה ממה שהיה לממסד החברתי שלטוני להציע.
המשחק הפוליטי נועד להיטיב עם המשחקים בו, לא היטיב איתו, לתחושת הפרט – הודר ממנו.
תפישת עולם: מרכז יחסי, פרקטי, אוסף אקלקטי של ערכים קונסרבטיבים מתונים, שילוב אמוניות, מסורתיות לאומנות מתונים, התכנסות הזדהותית, חופש ביטוי עם הדבלות לערכים ‘מקודשים’, זכויות להט”ב, היפרדות מהפלשתינים, היסוס מאגרסיביות לוחמנית.
(אי-) אמון במוסדות שלטוניים: בתהליך אובדן, התרסקות, משתנה ברמתו בין פרט אחד לאחר; כפרט פרטיקולר, אולי מעולם לא היה. כצירוף פרטים, כמגזר חברתי – ניזוק קריטית.
הורשה: על פי רוב, להורים שלא השתתפו ב’חגיגה הממסדית’, נלוותה תחושת קיפוח, שהחגיגה נעשתה על חשבונם. דור שני להורים אלה לרוב מתחזקים תחושות אלה ברמת חביון משתנה.
סדר-על: על פי רוב, בסיס אמוני יוצר התייחסות חיובית להיות כוח מארגן, ולאומני שואף לכוח-על. כך, תופעות חריגות, בלתי נתפשות, אינן מקריות, אלא הן חלק מארגון-על, או מקונספירציה אנושית דמונית, עויינת.
טוב–רע: התייחסות מיידית, ישירה, אישית. חתירה ל-טוב מוחלט, חשש מרע מוחלט, וגזירת הפרקטיקות המקדמות את קידום החתירה וההתגוננות מהחשש.
מושגים כ-‘חתירה לרציונליות’, ‘ליברליות’, ‘זכויות פרט’, ‘שיוויון’, ‘חתירה לשלום’: מורכבים, אמורפים, רחוקים מדיי, מתממשים אצל מתנשאים גבוהי שפה, הנתפשים כיונקים מעטיני הממסד.

מושגים כ-‘חתירה לשיוויון’, ל’צדק’ לא רלוונטים, אלא, בבחינה פרטיקולרית קונקרטית מובנת מאליה כשמתקיימת מול הרדיקל הבוחן עצמו, בשאיפה להצדיק סנטימנט.

התייחסות לסנטימנט: כ’נכון’, או ‘לא נכון’.
לא כהטייה בלתי ניתנת לבחינה ערכית חיובית/ שלילית [– העדפת טעם וניל לא טובה/ ערכית יותר/פחות מלשוקולד. היא שונה.]
התייחסות לחולקים סנטימנט דומה: מול עמיתים – קבוצת הזדהות. קבלת אישוש ש’דבר הוא נכון’, יש נוספים שגורסים כך, בהתעלם מכך שקונפורמיות הזדהותית אינה ניתנת להוכחה לוגית.
התייחסות לבעלי סנטימנט לעומתי: אי-נוחות של הפעלת התניית התגוננות מול ההתקפה ערכית. בהתאם ל

  • מיקום הסנטימנט בסט הערכים של בעליו,
  • עוצמת שליטתו,
  • זהות המתקיפים

תיגזר עוצמת וגוון אי-הנוחות.

בה בעת, תחושת הקורבנות שמייצרת תחושת ההתגוננות, סולידריות היחד עם חולקי הסנטימנט המשותף, מעוררת את תחושת היחד הנעימה, הממכרת, משחררת אנדורפינים [או חרא כימיקלי/ תודעתי אחר].

התייחסות למבקרי סנטימנטים, רציונלית: מול בחינה רציונלית, אקדמית, עתירת תוכן ומלל חורג מהבעת הזדהות סנטימנטלית, מתקיימת הרכנת הראש המתנחתת של ‘אתה חכם, ואני אידיוט’ שכמובן אינה משפיעה על המשך החזקת התפישה.
הצדקת בחירה אלקטורלית peaple’s meter: הוכחה ל’צדקת’ הזוכה – הרוב שם. הוכחה לתקפות הקונפורמיות. הכשל הלוגי תכני הוא של המפסיד, שלא היו לו מספיק תומכים.
התעלמות ממהות בה ניצחון בבחירות מתמצת ביחס כמה תמכו במי ברגע נתון. אין ממד של נכון או צודק.
השכלה: התייחסות להשכלה דיסציפלינרית כבעלת ערך. ילדי דור שני למודרי ממסד שולחים את ילדיהם להשכלה פרקטית.

התייחסות להשכלה רחבה, הומנית, שאינה פרקטית, זוכה ליחס על מנעד שבין אדישות לרוחב היריעה הידע, וההקשר עד לבוז ולעג על בזבוז התשומות וחוסר הקישור המיידי למופעי מציאות.

תפישת מציאת מבוססת על תפישה חושית ישירה של מופעים נחווים אישית, והשלכתה על היבטים רגשיים, הזדהותיים לעמיתי קבוצת הייחוס.

בחינה ערכית: היות משהו, תהליך, עמדה תלויה האם ‘טוב’ או ‘לא טוב’ לקידום האג’נדה התפישתית.
אין התייחסות ל-האם ישנו או איננו, משמעותו, השפעתו או הגורמים להיווצרותו.
פניה לפרקטיקה פשוטה: הטייה לכיוון פרקטי משרת אג’נדה. היבטים תיאורטיים, הליכיים, הקשריים, נתפשים כאמורפיים, מורכבים, מיותרים. ‘אח שלי, אין לך את זה ביותר פשוט?’
נקודת הסתכלות: וורטיקלית, אנכית–עכשווית, בוחנת מצב קיים, כעת.

חוסר יכולת או רצון להתייחס לתהליכים ארוכים או מורכבים עם ממשקים שחורגים מישירות.

מציאות מוכיחה סנטימנט: דיאלקטיקה שמראה חיוויי מציאות כמוכיחים את הצדקת הסנטימנט, לא רק כביטוי לו, כולל רטוריקה שעושה שימוש בחלקי מציאות או אמת כדי ל’הוכיח’, להצדיק תקפות סנטימנט.
הדדיות, הגזירה השווה: מכיוון שהאמפטיה הבסיסית, אינסטינקטיבית היא לצד הקונסרבטיבי, ישנה היתלות על עוולות, טעויות, משגים של הצד הלעומתי לטובת הוקעתו והצדקת הצד הנתמך – היה אי-צדק אז, לא נורא אם גם כעת.
פרדוקס השיוך: בתפישת שני צדדים דיכוטומיים, ההעדפה היא לצד הקונסרבטיבי המובהק. מובן.

הממסד השנוא של ראשית המדינה – מקור הקיפוח, מקושר ל’שמאל הנוכחי’.

פרדוקסלית, במכניקה תפישתית, המשותף לשלטון בקום המדינה והיום הוא דווקא ביישום פרקטיקות תפישות קונסרבטיביות;
בקום המדינה היה סוציאליזם טוטליארי. שמאל כלכלי נטול פרוגרסיה אינדיבידואלית מקדמת חופש וזכויות פרט.
כעת ה’שמאל’, מפוצל לריבוי ז’אנרים של סוציאליזם. תפישות שחלק ניכר מקונסרבטיבים תומך בו מעשית להקלת מצוקתו הכלכלית. הזדהותית אותן שכבות מצוקה תומכות בעקרונות הזדהותיים לאומיים מובחנים.

פרוגרסיביות חותרת ליברליות, שיוויון, חופש פרט ושלום נעדרה הן בקום המדינה והן בקונסרבטיביות עכשווית, כשהמשותף הוא האחיזה החזקה של שלטון ריכוזי, מפחת הטרוגניות.

פרקטיקת המניפולטיביות התקשורתית היום שקולה לפרקטיקת ההסתרה בקום המדינה.

קבוצת שייכות והיפוכה ההומוגני: מי שמסתכל בהתכנסות הזדהותית לקולקטיב שלו, רואה במתנגדי הממשל הפופוליסטי בו הוא תומך כיחידה אחת.

פרטים המתנגדים לשלטון פופוליסטי רואים בכל מי שעוין את השלטון זהות תפישתית אחת, בכל אג’נדה שונה בזוית 90 או 270 מעלות כ’שמאל’, מתנגד אישית לא עניינית. אין הכלת מורכבות נוסח – שלילת פופוליזם, לא בהכרח מזדהה עם עוינים נוספים או עם רעיון אחר שלהם.

התייחסות לאתיקה התנהלותית נוסח, נתניהו, טראמפ, ארדואן, פוטין, שנוגדת תפישות קונסרבטיביות קלאסיות: סובלנות כלפי מנהיג שהתנהלות כזו במנותק ממנו הייתה נשללת בשל:

  • ייחוס תחכום, ממזריות חיובית.
  • שמחה  – ‘מכניס’ לממסד ש’רודף אותו’,
  • לוחם את קורבניותם,
  • תחושה שבתמיכה בו, מגייסים אותו לצידם.
  • עם צילה של הביקורת יתמודדו, שמתבטלת לעומת הערכים המקודמעם האחרים,
  • מגיע לו, צורת הערכה לפועלו.
ביוש, עלבון, נחיתות, נקמה, איום: ברמות החצנה שונות: שימוש פרט בביטויים עצמיים מפחיתים – ‘לי מותר’.

האשמת הסביבה: במשך ביוש, יחזק את הלעומתיות. כאילו שאם יחוו חיזוקים ערכיים חיוביים ינטשו את תפישותיהם.

זו רפלקציה של איך לעומתיים תופשים רדיקל קונסרבטיבי; דע שכשאתה לועג להשקפתי הפשטנית בעיניך, כשאינך מכבד את מקורותיי, אמונותיי, וערכיי, אני רואה בכך גזען. גזענות זו חמורה אף יותר מגזענות תיאורטית איזוטרית מתנשאת מול רחוקים, שכן, זה כלפי! אנחנו קרובים יותר, אני מזהה במתנגדים לטראמפ ולנתניהו כבני סוציואקונומיה מובחנת, בתומכים בדעתי הסוציואקנומיה דומה, שלא נהנתה ממנעמי מהממסד.’

אבסורד

חלק ניכר מרדיקלים שואפי ניתוץ סדר ישן, עלולים, נפגעים ויפגעו מניתוץ הסדר.

הם טוענים – ‘בפטרונותך אתה חושב שאתה יודע, אך אינך יודע מה טוב לי’.

אני, לי

אני כשזה קרוב אלי, אני הכי קרוב ל-מתבייש, נבוך מקונסרבטיבים רדיקליים אלה. רואה בהם תמהיל של הפגנת חולשה, ושטחיות מפלרטטת עם אלימות. כשזה ממכריי – אני עויין.

התופעה

  • טראמפ, נתניהו, פוטין, ארדואן, מטפלים להמונים בסנטימנט, וב-uder the hood של הדמוקרטיה.
  • אין עצירת מגמה זו,
  • אלא בדרמה.
  • נתניהו, בשונה מטראמפ הרדיקל, הוא קונסרבטיב קלאסי. בשל מצוקתו פנה לנתיב הרדיקלי.
  • אני כפרוגרסיב הייתי מייחל לפירוק מערכות באופן אחר: אבולוציוני, אורגני, מסונכרן, קוהרנטי, תהליכי.

קינוח

ידידי הנערץ, מקור השראתי

“אני הכי דמוקרט בעולם.”

“לא דגדג לי ת’פרקטיקה.”

העיד על עצמו מי שכתב את ההתכתבות בפוסט הקודם.

Donald. J. Trump

!I don’t have a Racist bone in my body

המנהיג הנערץ, מקור השראה ליתר

קונסרבטיב קלאסי

הטיעון הכי חשוב נגד דמוקטיה הוא חמש דקות שיחה עם מצביע ממוצע
Share

One thought on “ניאו קונסרבטיביות רדיקלית, ג’”

השאר תגובה