תווית הכסף

מניפולציות כלכליות

הייתי על תקן צופה כשאמי דִגְמנה את התפישה ש

  • לכל סכום כסף ייעוד,
  • לכל ייעוד כסף ממקור מסוים,
  • ולקשר ביניהם.

כך,  על כסף תווית.

בהמשך, נחשפתי להלחמות הוצאה–נרטיב, ומימונם נראטיב–הוצאה.

העניין הוא לא ערך הכסף.
ערך הכסף נקוב. תחום בכמות. נתפשת. מדידה.
העניין הוא,
התיוג, הערכיות המוצמדים טרום או לאחר העברתו.

לנסים מעט, ולנפלאות הרבה, נחשפתי עם אלכימיית תיוגי כספים.

המטרה, הכוונה בייצור קשר כסף–תווית:
יצירת סדר, שליטה בערך הנתפש, ובטובין תפישתיים על ידי הנותן.

ברנדינגיזציה פיננסית עם נרטיביזציה אידיאולגית, להלן מניפולציה.

כסף כמשאב כלכלי

כסף – אנרגיה כלכלית,
כחשמל, כאוויר, כמים, כהצבעה בבחירות למפלגה בפרלמנט*; כקונספט מורכב, בו

  • יש משאב ברור, מוגדר,
  • בחזקת אובייקט, יש מִידה מסויימת ממנו,
  • בצומת החלטה, בה נשקלת אפשרות, שלטובת קידום ערך אחר, האם
    • להקצות ממשאב מסויים, קצוב, לאפיק מסויים אחר ממקומו,
    • כמה, מידה, ההקצאה,
  • הקשר בין שאיפת אנרגיה כלשהיא, בכלל זה כלכלית – כסף, לבין נשיפתה הוא
    • כמותי
      יש לבדוק שעל המקצה את האנרגיה להיות ביתרה חיובית שתאפשר לו

      • הן את הנתינה,
      • והן לקיים ולתחזק מערכות קיום אחרות,
        ולפחות, לתת על כך את הדעת מקדמית, רציונלית, במצב של קור רוח, לא במצב אילוץ של מחסור אנרגטי,
    • הבנה שקשר שאינו סיבתי – הוא תעתוע תודעתי תוצר כסילות תמימה או מניפולטיביות זדונית – להלן סדר פואסתטי.

* דוגמא ראויה להרחבה – אנרגיית הצבעה;

  • צֶבֶר קולות מופנה למפלגה מסוימת, ולא למרכיב אחד בתוכה,
  • כך צֶבֶר כסף מופנה לאדם מסוים, ולא למימון הוצאה מסויימת.

לכן,
כפי של ניתן לומר שקול אחד הופנה לנציג מפלגה זה או אחר,
לא ניתן להציב לקול תנאי בלתי ניתן לשליטה, כ–כמה עוד מצביעים יצביעו לאותו צבר מועמדים, להלן מפלגה.
כך קול מצביע, כל קול, הוא מבחינת המצביע בבחינת ‘האחרון המוסף’.

כן שכר לימוד שהורה משלם הוא תָחום, מדיד קצוב, סכום שניתן. סכום זה לאו דווקא מופנה ללימודים; לא ניתן לשליטה אל מול הוצאות אחרות. הסכום הניתן הוא הגרושים ה’אחרונים המוספים’ ללירות הקיימות.

תשלום ישיר

יש הגורסים שהם מממנים מטרות נעלות, שכר לימוד על ידי הורים, כדוגמא רווחת.
אם שילמו ישירות על הטובין, המוטב לא יכול היה לצרוך את הכסף בדרך אחרת.

טעות

לתשלום ישיר או עקיף אין משמעות;
המיטיב העביר סכום כסף בגובה שרירותי שמוסד הלימוד קבע כשכר לימוד.

מיטיב אכן שילם שכר לימוד, רק אם ללא תמיכתו הכספית המוטב לא היה לומד.

כך, אם שכר הלימוד הוא X,
והמוטב לא היה לומד,
כל סכום, יותר או פחות שמיטיב העביר למוטב, שהוא זה שהפך את המוטב ללומד, ניתן לומר שהמיטיב ‘שילם על הלימודים’.

עלות לימודים, כמובן, אינה מסתכמת בשכר הלימוד הנקוב על ידי המוסד.
עלות לימודים כוללת גם הוצאות פריפריאליות, אובדן זמן הקצאת משאבים המונעים הכנסה אלטרנטיבית נפסדת.

תמיכה על ידי תשלום נקוב של שכר לימוד היא הזרקת אנרגיה משאבית בגובה שרירותי מסוים, משרת נרטיב.

מומן על ידי

ייתכן שחלק מהסכום הנקוב או יותר ממנו, שננקב על ידי מוסד הלימודים מהווים את הזרז, המאפשר לקבלת ההחלטה, שבלעדיו פעולת הלימוד לא הייתה נעשית.

אז ניתן לומר ‘הלימוד מומן על ידי…’

במקרה כזה נכנסים למימד האם המממן רוצה להיות בעמדת ‘מושיע’, פילנתרופ’, ‘מחייב’ את המקבל שאיבד לפחות מידה משמעותית של עצמאותו בקבלת המימון.
ואם המקבל ‘שמר על עצמאותו’, אינו אסיר תודה, שם עצמו בעמדת ‘חמסן טובין’, כפוי טובה.

כשנדבן תורם סכום כסף להקמת מחלקה בבית חולים, שהייתה מוקמת בכל מקרה – נתן עילה, קולב לתליית שמו בהקשר חיובי, חומל, ציבורי.

כשפילנטרופים תורמים ים כסף לפרוייקט תגלית הכסף הולך למטרה של חיזוק אמוניות לאומניות ישראלית בקרב המשתתפים. זהו סכום כסף נקוב שמנותב למטרה קונקרטית, שבלעדיו המטרה לא הייתה מיושמת באופן המסוים.

התוצר הוא העלאת הזהות האמונית לאומנית של המשתתפים, ומשתנה אינדיבידואלית בין הפרטים המשתתפים.

אני, רואה

ייחוס תווית ערכית לסכום כסף מסוים ממקורו או לייעודו מתבקש, שכן, אנשים מבקשים, שואפים, רוצים לייחס למעשיהם ערכיות – הם לא סתם העבירו כסף, הם התמירו מצב צבירה; ‘הצילו חיים’, ‘אפשרו חינוך…’ וכיוצא באלה.

לתפישתי, התווייה זו היא

  • או טפשות תמימה של חוסר הבנה מהו משאב כלכלי
  • או מניפולטיביות זדונית המבקשת לסחור בטובין מעבר לכסף, שלא ניתן לכמת.
Share

One thought on “תווית הכסף”

השאר תגובה