תווית הכסף

מניפולציות כלכליות

אני הייתי על תקן צופה כשאמי דִגְמנה את התפישה ש

  • לכל סכום כסף ייעוד,
  • לכל טובין מקור מימוני,
  • ולקשר ביניהם.

כך,  לכסף יש תווית.

בהמשך, נחשפתי להלחמות הוצאה–נרטיב, ומימונם נראטיב–הוצאה.

העניין הוא לא ערך הכסף.
ערך הכסף נקוב.
אלא, הערכיות המוצמדת טרום או לאחר ההוצאה.

לנסים מעט, ולנפלאות הרבה, נחשפתי עם אלכימיית תיוגי כספים.

המטרה, הכוונה בייצור קשר כסף תווית:
יצירת סדר, שליטה בערך הנתפש, ובטובין תפישתיים.

ברנדינגיזציה פיננסית עם נרטיביזציה אידיאולגית = מניפולציה.

כסף – אנרגיה כלכלית,
כחשמל, כאוויר, כמים, כהצבעה בבחירות למפלגה בפרלמנט*; כקונספט מורכב, בו

  • ישנו משאב ברור, מוגדר,
  • בחזקת פרט יש מִידה מסויימת ממנו,
  • בצומת החלטה, בה נשקלת האפשרות שלטובת קידום ערך אחר, האם
    • להקצות מהמשאב לאפיק אחר,
    • כמה להקצות,
  • הקשר בין שאיפת אנרגיה כלשהיא, בכלל זה כלכלית – כסף, לבין נשיפתה הוא
    • כמותי
      יש לבדוק שעל המקצה את האנרגיה להיות ביתרה חיובית שתאפשר לו

      • הן את הנתינה,
      • והן לקיים ולתחזק מערכות קיום אחרות,
        ולפחות לתת על כך את הדעת מקדמית, רציונלית, במצב של קור רוח, לא במצב אילוץ של מחסור אנרגטי,
    • הבנה שקשר שאינו סיבתי – הוא תעתוע תודעתי תוצר כסילות תמימה או מניפולטיביות זדונית – סדר פואסתטי.

* דוגמא ראויה להרחבה – אנרגיית הצבעה;

  • צֶבֶר קולות מופנה למפלגה מסויימת, ולא למרכיב אחד בתוכה,
  • כך צֶבֶר כסף מופנה לאדם מסויים, ולא למימון הוצאה מסויימת.

לכן,
כפי של ניתן לומר שקול אחד הופנה לנציג מפלגה זה או אחר,
לא ניתן להציב לקול תנאי בלתי ניתן לשליטה על כמה עוד מצביעים יצביעו לאותו צבר מועמדים, להלן מפלגה, אלא הקול, כל קול, הוא בבחינת ‘האחרון המוסף’.

כך, שכר לימוד שהורה משלם הוא ככה וככה, סכום שקלים שניתנו, לאו דווקא מופנה ללימודים, לא ניתן לשליטה אל מול הוצאות אחרות, כשהלירה שניתנה היא ה’אחרונה המוספת’?

תשלום ישיר

יש מי שגורס שהוא משלם את שכר הלימוד, כדוגמא, אם שילם ישירות על הטובין, וכך המטוב לא יכול היה לצרוך את הכסף בדרך אחרת.

טעות;
לתשלום הישיר או העקיף אין משמעות. המיטיב העביר סכום כסף בגובה שרירותי שמוסד הלימוד קבע כשכר לימוד.

מיטיב אכן שילם שכר לימוד, רק אם ללא תמיכתו הכספית המטוב לא היה לומד.

כך, אם שכר הלימוד הוא X,
והמוטב לא היה לומד,
כל סכום, יותר או פחות שהמיטיב העביר למטוב שהוא זה שהפך את המוטב ללומד, ניתן לוצר שהמטיב ‘שילם על הלימודים’. עלות הלימודים, כמובן אינה מסתכמת בשכר הלימוד הנקוב על ידי המוסד, אלא, כוללת גם הוצאות פריפריאליות ואובדן זמן המאפשר הכנסה אלטרנטיבית נפסדת.

 

אני רואה

ייחוס תווית ערכית לסכום כסף מסויים ממקורו או לייעודו מתבקש שכן, אנשים מבקשים, שואפים, רוצים לייחס למעשיהם ערכיות – הם לא העבירו כסף, הם התמירו מצב צבירה ‘הצילו חיים’, ‘איפשרו חינוך…’

לתפישתי התווייה זו היא או טפשות של חוסר הבנה מהו משאב כלכלי או מניפולטיביות שמבקשת לסחור בטובין מעבר לכסף, שלא ניתן לכמת.

Share

One thought on “תווית הכסף”

השאר תגובה