יהדות כערש הומניות, ליברליות?

משך קריאה: 3 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

לא. המיתולוגיה היוונית

לאחרונה האזנתי להֶסכֶּת דמוקרטיה האתונאית, המעבדה, כאן 11, שש הרצאות של פרופ’ עירד מלכין.

יש יהודים שתופשים יהדות כערש הליברליות, הומניזם.
אפעס, צורמת (לי, במקצת) החתירה ל-יושרה אינטלקטואלית, כשבעלי אמונה מהללים, מייחסים חיוביות למושא אמונתם. לא רציונלי, לא אינטליגנטי.

עם זאת האד-הומינם זניח לעומת המהות;
בעיקר בהרצאה מספר, שם יש התייחסות עקרונית לנושאי שיוויון חברתי, וסמכותנות, מתוך בחירה אנושית ואנטיתזה להיררכיה טבועה.

וורטיקליות מחילה סמכותניות–לטרליות חותרת שיוויוניות

יהדות מניחה את קיום האל כמהות ראשונית א-פריורית, וממנה נובע באופן היררכי היתר, כולל ערכי ציות וחמלה. קונסטרוקטים נִבְנים כנדבכים אחד על אחר, ואלה מהווים מערכת הפעלה בסוגיות המקננות במרחב פרט–חברה–ריבון.

המיתולוגיה, לא כאמונה, אלא כתוכן, כאתוס, מהווה אף היא סוג של (השראה ל-) מערכת הפעלה חברתית. אך המיתולוגיה חולקת ערכים אחרים:
חתירה לשיוויון (גם אם שיוויון תואם לערכים עתיקים), ניתוץ היררכיה מוטמעת באמצעות איוש תפקידים בהגרלות, שאיפה לחברה מקדמת ‘אושר פרט’, מכירה בחולשותיו, מקדמת את מיצוי מאווייו ורצונותיו, ובמהותה – לכן גישה זו מהווה גם ערש המדע – מנתצת קונסטרוקטים רעיוניים מקדמיים.

המיתולוגיה לא בונה ומתחזקת אבסטרקטים רעיונים ויוצקת להם רציונל בדיעבד, כיהדות.

ייתכן שתצורת ‘חמלה’ כמו זו שאמא תרזה מדגימה מקורה ביהדות, נצרות ואיסלם, שמחייבים דאגה לחלש מתוך ציווי וחמלה.
זו לא ליברליות ולא אינדיבידואליות, אלא חיזוק חברה ביחס לפרטיה.

סדר חברתי של דמוקרטיות מערביות חותרות סבירות ומטפלות בשיוויון – גם אם בהצלחה חלקית – לא מתוך מוסר חמלה, אלא מתוך הכרה של שיוויון, כמהות כמעט מתמטית. חילונית. נטולת אל:
ההבנה הרציונלית שאינדיבידואל אנושי
שווה לאחר,
נובעת מההבנה
שתודעה אחת היא המרכיב הראשוני, הבסיסי ביותר בחברה.
התודעה לסובייקט היא הדבר החשוב ביותר. מכאן נובעת ההבנה שלסובייקט אחר תודעתו שלו היא הדבר החשוב ביותר. וכאן טמון השיוויון.

גישת הדמוקרטיה האתונאית גורסת שחברה השואפת לקדם את ‘האושר המצרפי’ של מרכיביה, כאן ועכשיו, לא בעולמות אחרים, אלטרנטיביים, יש לחלוק את תפקידיה ומשאביה באופן רנדומלי בין מרכיביה. כלומר גישה שואפת שטיחות אופקית.

זו לא יהדות, בה הקהילה חשובה, היררכית, מנהיגיה סמכותנים, נבדלים ומורמים, ויש להתנהג עכשיו באופן שיתגמל בעתיד ביקום אחר.

(נראה) שהישבן ממנו צמחו רגלי גישה חותרת שיוויון אנושי שהוא מהות ליברליות, רווחת פרט, ו’צדק’ (- מושג נגוע ובעייתי כשלעצמו) חברתי, מפרק קונסטרוקטים הוא במיתולוגיה והדמוקרטיה היוונית, לא מיהדות ציוויית היררכית.

רצון

שיטה של שיוויון והגרלה מטפלת בריבוי ממדים של חברה, ובין מתנגדת למתעלמת מממד ‘רצון’ של פרטים.

נ.ב.

תרומת היהדות דרמטית במשמעותה האינטלקטואלית, בעובדה שתחזקה שפה לענייני קודש;
שפה מוספת זו חייבה את כל דובריה ללמוד, לטפל בטקסט, בתוכן, מעבר לפרקטיקה קיומית אינסטרומנטלית.
במאה ה- 21 תרומה זו מתאיינת.

 

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share