משך קריאה: 1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
אחיזה תודעתית
פעם, בחולון, מניח שגם בשאר, היה מושג כזה – ‘אכבר גבר’, מבוטא “אגבר”.
דור לפני – ‘אייזן בטון’.
גבר –
מקדם בשפע אנרגטי את סביבתו,
ממעט לספוח, לצרוך, את תשומותיה.
מושג ארכאי, כזה, אולי לא פוליטיקלי קורקט היום, למי שמורא השתייכות לסוציולוגיה מסויימת שורה עליו.
באנגלית יהודונית נקרא ‘א מענטש’;
מישהו עם חוט שדרה התנהלותי, יושרה, עוצמה, ‘תוכו כברו’, עצמאות, הטיותיו, התניותיו, רגישיותיו אינם הנושא על הפרק, חא סופחי תשומות סביבה.
לא קשור לאינטליגנציה, אגב.
ולא לעושר כלכלי.
כן לאופי. ערכים. תחזוקם. הנאה מהקצאת משאבים אישיים.
יש אנשים
שהיה להם מודל כזה על אחר.
שאפו להיות כאלה.
הקצו לכך משאבים, או שלא.
להיות ‘גבר’ או לא, במידה רבה, היה בידם.
אכן, המענטש ה’גלותי’ הוא רך יותר, נוטה למחוזות האמפתיה.
לא יודע אם הפער באיך שאנחנו מבינים את המונח מענטשלאכקייט או יותר איך שאנחנו לא מסכימים על ההקבלה עם אכבר גבר, יושב על הבדלי החינוך שקיבלנו.
במחוזות ילדותי, מענטש זה אדם אמפתי, אכפתי, כן ויתר התכונות שתיארת, אכבר גבר זה מאצ’ואיסט, מוחצן, לא אמפתי, חסר רגישות וגס רוח.