אינדיאנים אמריקאיים

משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

אפצעס בבית השחי

תפסה אותי סערת מבול בעקבות כשל 'דילמת הגשם'.

רוכב כעשרה מייל בטפטפת שמתעצמת לגשם, שמסלים לסופה. עצרתי להעביר את הרגישוידה, טלפון, דרכון וכסף לארגז חסין רטיבות וממשיך לשוט.

המחסה הראשון שרואה זו חנות עם רחבת חניה אליה נכנס. רטוב. פוגש אח ואחות בשלושימים. היא לקחה את התבונה היופי והחריצות והוא… לא נשאר לו דבר. במשך שעה ומשהו של סופה מטריד אותם במחקרים אנתרו-סוציולוגיים.

לפני 20 שנה הגיעו מאל סלבדור ללוס אנג'לס. יוקר המחיה שינע אותם לאריזונה. בטי אם שני ילדים בגיל עשרה משני גברים, התחתנה לאחרונה עם בעל החנות שמעסיק את שניהם. מבהירה לי שהיא העובדת הכי טובה – אכן, יכול לאשר – לא בשל כך שהיא אשת בעל הבית, אלא, בשל כישוריה. מרוויחה $14 לשעה, $2,700–3,000 לחודש. ובעבודה כמו בעבודה, הסדר כלכלי, היא לא שותפה בחנות.

הלקוחות

והם מסתלבטים על הלקוחות;
מבחינתם לקוחותיהם עצלנים, לא עובדים, שותים כמו משוגעים, מקבלים מהממשלה כסף כדי לא לעשות דבר, וקרדיט בכרטיסי האשראי טוב יותר לעומת העובדים לפרנסתם.

במשך כשעה וחצי באים ויוצאים הלקוחות; אינדיאנים.
מראה מובחן, ניתן לזיהוי: תווי פנים צבע עור. רובם המכריע, כמעט כל הנשים, שמנות באופן שנראה לי שכמות ותכני האוכל שצורכים לא מתואם לפיזיולוגיה, ליכולת העיכול, כלומר מעבר לבעיית משקל סטנדרטית, זה משהו נוסף אחר.
והגברים, חלקם שמנים באופן דומה, עם תכשיטים אינדיאנים, חולצות טי, כובעים, עם כיתוב המתכתב עם האינדיאניות, צמות.
הם אפאצ'ים בזהותם.
גאים בכך.
כוח היחד המנחם.

לשאלתי עונה בטי, ש- 95% מהביזנס, האינדיאנים רוכשים אלכוהול. השאר נחלק בין משקאות קלים לחטיפי צ'יפס וסיגריות. נוכח שכך.

בטי מכירה את כולם, לקוחות קבועים, חביבה אליהם ועושה פרצופים מעבר לגבם, מקוננת שהיא עובדת קשה והם עשירים ממנה בלי לעשות דבר, אלא ממענקים ממשלתיים.

קזינו אפאצ'י

כשהפסיק המבול לכדי טיפות המשכתי כ- 50 מייל לקזינו שהממשלה העניקה רישיון לאינדיאנים להפעיל. ישן במלון שם.

לפני ואחרי ארוחת הערב פוקד את הקזינו.

עובדי המלון כולם אינדיאנים, רובן המכריע נשים, שמנות באותו אופן.

הקזינו מופעל ברובו על ידי אינדיאנים, רוב נשי, והמהמרים הם תמהיל דומה של אינדיאנים ולבנים, מעט שחורים.

וכמה שקזינו זה מקום עצוב – אנשים כבויים מושכים את הידית, וב- 21, נהנה לראות את מיומנות הדילרים, ואת ה'שחקנים' – זה משחק זה? – במניירות של תחכום מסמנים לקרופייה עוד קלף או לא. כמה עלה להם לפתח ת'מניירה?

והם שותים, ומעשנים. שם מותר.

לא מבין את ההנאה.

בעיה ופתרון

אינני מכיר את בעיית הנייטיב אמריקן. מבין שאינני מכיר וממילא לא מבין את הבעיה.

בהנחה שאכן מקבל את אמירתה של בטי, שאמריקה מתעלמת מהבעיה ומפצה את האינדיאנים בכסף כדי שישתו אותו לשוכרה בשקט ולא יפריעו, שואל את עצמי, בעולם ש'כולו טוב', מה יש לעשות במקרה זה:

הצעה

לקחת את הילדים בצעירותם, ולשים אותם במוסדות חינוך מנותקים מצביון אתני שבטי.

יישום

גם אם יש סיכוי שהפתרון יעבוד על חלק ממי שנלקחו, בשום אופן אין ליישם פתרון זה, שכן, בכל רגע הוא נעשה בניגוד לרצון אינדיבידואל – הורה או הילד.

רצון הפרט, לתפישתי, הוא הערך אותו יש לשמר, ואם יש פרטים שרוצים וולונטרית לשמר צביונם – שיעשו זאת.

תוצאה

וכך ימשיכו אינדיאנים גאים לשמור על מורשתם ותרבותם, וולונטארית, עד עצם היום הזה.