סוגיה א-סימטרית

משך הקריאה: 8 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

תמיכה והתנגדות להיבטים שונים

תמצית

תחת הכותרת ‘תומכי / מתנגדי הרפורמה המשפטית‘ בהובלת יריב לוין ושמחה רוטמן, התומכים והמוחים מתנגשים על היבטים השונים.

המתנגדים ל’רפורמה’ מוחים נגד המשמעויות המיידיות והעקיפות של כינונה.
התומכים תובעים להכיר בהם כמסמיכים לגיטימיים של מדיניות מנהיגיהם – אין לתומכים התייחסות למשמעויות הרפורמה, אלא למשמעויות המחאה.

הפגנות

נערכו הפגנות בשערי קיבוצים על תמיכת הקיבוצים במחאות נגד הרפורמה.

זכות ההפגנה שמורה לכל, בכל נושא, עת, ומקום.

תשלום מס שפתיים זה, שאני משלם בשמחה, הוא פתיח להתייחסות שמחאות ימין אלה מבטאות את העניין שהמחאה נגד הרפורמה אינה שקולה ולא סימטרית להפגנות בעדה.

להטייתי, אני הייתי מפגין ‘נגד’, לא בעד רשות שלטונית.
עם זאת, כאמור לכל שמורה הזכות להפגין על הכל, בכל עת ובכל מקום ציבורי.

סיבות המחאה

רובד ראשון:
בסיס, טריגר: נתניהו ודרעי – פלילים

המחאה היא תוצר התסבוכות המשפטיות של נתניהו ודרעי שהמיטו על עצמם בהתנהלות אקטיבית. הם, הנאשם נתניהו והמורשע דרעי, נמצאים במצב משפטי שעליהם ‘לפתור’. הדרך האפשרית והיעילה שבחרו לעצמם היא בניתוץ המערכת המשפטית, עד לרמה ששיניה יקהו מלהחיל עליהם את מיצוי המשפט, ההרשעות וההשלכות הנגזרות עליהם.

אני מניח שאם מטרת בסיס זו, של הסרת המשמעויות הפליליות הייתה מושגת, שני ג’נטלמנים אלה היו מסופקים, מותירים את המערכת על כנה, ואף מעדיפים לחזקה ברוח מתנגדי הרפורמה.

רובד שני:
אופרטורים, מבצעים אידאולוגית: שימור שלטון ימין

לעזרת הנאשם והמורשע חברו האידאולוגיסטים – פורום קוהלת על שלוחותיו ו’אופרטורים’ הפוליטיים בפרונט – השר יריב לוין, חבר הכנסת רוטמן, ושאר שרי הממשלה, חברי הכנסת ודמויות ציבוריות תומכות ב’רפורמה’.

סוגיה א-סימטרית
סוגיה א-סימטרית

האידאליסטים מממשים את התפישה הימנית בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה בכלל ושל קרל שמיט בפרט, של שימור ערכים שמרניים והחלת סממני צביון קהילתי על המרחב הציבורי. שימור זה נעשה על ידי חקיקה ותקנות מחזקים משילות ומונעים ובמשמעות ובפועל חילופי שילטון.

באיטליה בשנות ה-20, בגרמניה בשנות ה-30 של המאה העשרים, עשו זאת באמצעים דמוקרטיים, ואז בכוח, בביטול הבחירות.

ברוסיה, טורקיה, פולין, הונגריה של היום מתקיימות בחירות. בחירות עקרות. השואפים להחליף שלטון גומרים בחוץ. בחירות אלה לא יניבו שינוי שלטון לאור התקנות ה’חוקיות’, הישירות והעקיפות, שהמחוקקים חוקקו, במשמעותן לא מאפשרות שינוי שלטוני.

האופרטורים – הביצועיסטים, פוליטיקאים שמשתפים פעולה בקידום הרפורמה, עושים זאת בתמהיל של מצע אידאי תומך ימין, ושאיפה אישית לשמר משטר ימני בחוק – חוקים מעכבים ומונעים פעולות ‘אנטי לאומיות’.

רובד שלישי:
המון – תמיכה סבילה

הנאשם, המורשע, האידאליסטים והאופרטורים לא היו יכולים לבצע את זממם הדמוקרטי אם לא היו נתמכים על ידי המון.

אני משער, שהרוב המכריע של ההמון התומך בצעדי הנאשם, המורשע, האידאולוגים והאופרטורים להחלת הרפורמה, לא עושה זאת מפני שהרפורמה באמת חשובה לו.

כאן האי-סימטריה; אותם תומכים בשינויים המשטריים, ברובם, תומכים משתי סיבות עיקריות:

  1. תומכי הרפורמה המשפטית מבקש לשמר שלטון ימין באמצעות עיגונים חוקתיים – להלן אנטי דמוקרטיה.
  2. ברגשי מודרותם, קורבניותם ונחיתותם, התומכים מזדהים רגשית עם הנאשם והמורשע, לאו דווקא עם האידאליסטים והאופרטורים.

התומכים חשים ש(שוב) מזלזלים בבחירתם לתמוך במנהיגיהם – נתניהו ודרעי.
מנהיגים אלה מייצגים מבחינתם את העדפתם, מלחמתם, כעסם, העדפתם.

אותם תומכים לא רוצים לנתץ את הדמוקרטיה.
מבחינת התומכים הם ממצים את הדמוקרטיה בתצורתה הרובנית.

ניתוץ סדרי משטר דמוקרטי בתצורתו המערבית אינו יעד עבור רוב תומכי ה’רפורמה’.
היעד הוא ספיחת תחושה של משמעות והשפעה.
העובדה שחלק מהמשמעויות של דמוקרטיה מערבית נוגדת את החלת הקהילתנות והמסורתיות אליהן הם מוטים על המרחב הציבורי, מחזקת את תמיכתם ברפורמה. ועם זאת זו סיבה משנית לתמיכה.
רוב התומכים חיו עם ההעדפה זו עד עתה.

להבנתי, התמיכה ברפורמה מסיבות של מצוקה רגשית, תחושת מודרות וחוסר כבוד היא העיקרית, כשחלק מהתומכים מבינים שהחקיקה תעגן את שלטון הימין לטווח ארוך.

אינני יודע ולא מכיר דרכים לטיפול ברגשי נחיתות.
ראיתי מי שהסתיר מצוקות, טרם חזיתי במי שנרפא מרגשי נחיתות;

  • אם לא מכירים במצוקת קורבניות – כעס,
  • אם כן מכירים הכעס מוגבר שכן הקורבנות מוכרת, ‘מוצדקת’, אובייקטיבית, בתמיכת המכירים בה.

פתרון התמודדות א-סימטרית

להתמודדות א-סימטרית זו אינני רואה פתרון.

תומכי ה’רפורמה’

הצד התומך ב’רפורמה’ עשוי להתפשר על חלקה, שכן חלק מעקרונותיה וערכיו מתקבלים וכן כיבוד הצבעתו. כן קיימת התקווה שבהמשך יחוקקו חוקים משלימים. עד אז התומכים מסופקים חלקית, ומההכרה בהעדפות במימוש חלק מיעדיה.

עמדת תומכי ה’רפורמה’ בלתי ניתנת לשינוי: זו הזדהות רגשית, שאינה נסמכת על רציונל. ולכן בלתי ניתנת לסיפוק מלא.

כמתנגד ל’רפורמה’

אינני מנהל שיח עם תומכי ‘רפורמה’. לא תיתכן הבנה ושכנוע של מי מהצדדים, ואינני מוכן לתת לגיטימציה לעמדתם מעצם השיח.

להבנתי אינהרנטית, ימני מזלזל מהרופס שנמצא לשמאלו ומבועת מאדיקות זה שלימינו, ובה בעת מייחל להכרה בסבירותו והומניותו של הליברל שהימני מייחס לו אינטליגנציה, שמולו.
אני לא מתכוון לנסוך לגיטימיות ב’דיון’ עם המון תודעה דמוקרטית נמוכה.

אין דמוקרטיה מושלמת (וגם לא דיקטטורה מלאה, כולל לא בקוריאה הצפונית).
ישנן מגמות דמוקרטיות;
יש חתירה לכיוון זכויות הפרט ושיוויון פורמלי, וישנה חתירה להסגתם לאחור.

חותרני הפשרה

ה’ואהבת לרעך כמוך’ של היהדות, תמצות מהות ימין הוא ‘החלה ושימור סממני ציביון קהילתי על מרחב ציבורי באמצעות חקיקה’.
תמצית הפרוגרסיה היא ‘חתירה לחופש הפרט ושוויון פורמלי’.

כאזרח ללא תפקיד ביצועי אין מתפקידי להסכים לפשרה מסיגה דמוקרטיה לאחור.
אינני מסכים לכך גם לא כמחוות הכרה ברגשי נחיתות של אחר חש מודר.

חותרני פשרה בעצם תומכים בה בבחינת – כדי לא לאכול קילו חרא, אוכל רק קילו. או כמה שנתפשר.

זו חוסר הבנה של תפקיד אזרח מעורב, לא רק בשל כך שלא ניתן להשביע את רצון חותרי ה’רפורמה’ להגשימה, אלא כי אין להסכים לאף צעד שמסיג דמוקרטיה לאחור.

איך יסתיים?

כמי שגורס שנבואה ניתנה לנבונים, כשוטה לא אתנבא איך הטרללת הזו תסתיים.

אני כן יודע לומר שיש מלחמות שגם אם אפסיד בהם עדיין אלחם.
זו אחת מהן, ובסופו של דבר מי שבעמדות הכוח ‘יתפשרו’ לחוסר שביעות רצוני, שכן גם אם רוב האלקטורט הסכין לגבות את נתניהו ודרעי ממשמעויות ההרשעה – אני אינני מוכן.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share