יכול להיות שהוא מאמין?
אמונה באשר היא, מהווה כיבוי מודע של בקרה רציונלית בוחנת ומפרקת תפישות.
בשל כך אני שואף להתרחק מאמונות,
ואינני רוחש הערכה חיובית למאמינים.
כשאני נתקל במי שעושה עלי רושם כאינטליגנט, והתנהלותו מעידה על אמונתו, ניעור בי אינסטינקטיבית הערעור – 'הרי הוא אינטליגנט, האם הוא מאמין, שכיבה וולונטרית את מנגנון הערעור והבקרה הרציונליים?'
ואין לי כמובן את התשובה המוחלטת.
בכך, אני מעיד על עצמי, כמובן, לא על המאמין.
מ. ק. חשף אותי למשפט שאמרו בביתו החרדי; מי שמאמין שוטה, מי שלא – כופר.
נראה שהמשפט יוחס לרבי מקוצק אחד מגדולי החסידות, "אם תרצה המסתלבט הגדול ביותר על חסידיו".
המשפט, כך נראה מקפל את המתח בין אמונה להעדרה.
