"אני עסוק"

שיווי ערך חיובי נשאף למצוקה אותנטית

עדות עצמית –
'אני עסוק', בן הדודה של 'אין לי זמן', ובת הדוד 'זמני יקר',
מבקש לייחס ל –
מצוקתו, קמצנותו התשומתית, מחסורו האנרגטי, כאוטיותו ההתארגנותית, חדלון היענותו –
אותם חיוויי חולשה ואי נוחות אותנטיים –
בהיפוך מילולי,
ערכיות חיובית.

כאותו מלווה שיער,
השואף להסוות את קלון חלקת פדחתו,
ובעצם,
חושף את עומק רגישותו,
את עוצמת חולשתו,
עד כדי ייחוס עיוורון לזולתו.

המצהיר, מעיד על עצמו 'אני עסוק', לא עונה לטלפונים, אינו חוזר להודעות, או סתם לא עונה לשאלות,
(אולי) שואף לשוות לחדלונו נופך, הילת חשיבות, 'עסוקה', 'עסקית',
כשבפועל חושף את כאוטיותו,
שאינו יודע לנהל את עצמו, את תשומותיו,
מעיד אותנטית על
חוסר פנִיוּתו האנרגית, התודעתית,
ועל פי רוב, כך נראה לי, זה תסמין מצוקתי.

זמן, אנרגיה, כסף,
הם תשומות, שבנוסף על הצורך לנהלן, לעיתים קרובות, מוחצנות תקשורתית. ביטוי של מצוקה זו חושף מחסור אנרגטי, על פי רוב מקושר להיבטי down רגשי, מלנכוליות, דיכאון.

כן לגבי תשומות כלכליות, שם ישנה מגמה כוללת, בדרך כלל החצנה תקשורתית של מצב כלכלי משופר יותר מאשר בפועל. החצנת הצלחה.

החצנת 'אני עסוק' היא ביטוי מעוות של היפוך ערכי למצב של מצוקה תשומתית. כפולה:

1. תיאורטית
   על פי ההגיון המוצע כאן, שניתן לכל הפחות לא להסכים, ואולי אף להזימו,
2. אמפירית
   מי שאני נחשפתי להצהרתו 'אני עסוק, ולכן…', 'הייתי רוצה, אך אין לי זמן…' – שתיעדוף משימות הוא ערך נשאף של ניהול חיים, ולרצות, או להימנע מפניות  אחרים – עם זאת, מהיכרותי עם ריבוי נוקטי שפה זו על ציר זמן ממושך, כדרך חיים מובחנת, נתפשים בעיני כמי שנמצאים בסוג של לחץ, מצוקה, קבוע, מתמיד.