'מינורי' היא כותרת לניסוח חוויות שהותירו בי תהיות מוצקות, תובנות רכות, ובעיקר שאלות.
הבחירה לעוות שמות דמויות אינה במטרה להסתירן, אלא, לסמן שהתיאורים אמנם אוחזים בדמויות אותנטיות, אך למעשה אלה שפיצים של התנהלויות ג'נריות אופייניות של הכלל או לפחות של אנשים שאליהם נחשפתי.
העובדה שנוצר פער בין הטעמים והתפישות שלי, זה העסק, כלומר העניין, שלי, הפרטי ואין בכך להעיד על הנכון, הסביר או האוניברסלי.
השיפוט או הערכיות שייוחסו לדמויות או לי היא על הקורא ומבורכת. אולי היא המומטיבציה לכתיבה.
ו-כן, מי שרוצה, יכול לעשות בכל הנכתב שימוש ככל העולה על רוחו, ואף פטור מלעדכן אותי בכך.
שמחות,
פתיח לווידוי.
"אני [מאוד] מודע/ת לעצמי" היא הצהרה ששמעתי. רבות.
הפגנת פתטיות.
על פי רוב, זהו משפט חיזוק תקפות א־פריורי של מי שממש תיכף ומייד ישתחרר מעול תעוקה כלשהי, וישפריץ עדות עצמית.
האם ברוב המקרים, עדות על מודעות עצמית באה בסמיכות לאמירה אישית מפחתת? להמשיך לקרוא "אני מודע לעצמי"
נעמי, סמנכ"ל בחברה עסקית חשובה. אחראית על משאבי אנוש. בפרשנותה הפרקטית את תפקידה, היא אחראית על פרוצדורה, ביורוקרטיה, אדמיניסטרציה על שלל היבטיהם. בין המתממשקים עם פועלה, לא יימצאו מי שיאשימו אותה בחמלתיות יתר או בסתם 'אנושיות' כשמטפלת בסוגיות אנושיות. ביורו-מכניסטית. גם בתגובותיה הרגשיות.
סיוג: בתגובותיה כלפיה סוגיות אקסטרינזיות. תגובות שעוסקות בה ישירות, מחלצות הבעות, מלל ומעש על מצע רגשי מובהק.
אינטליגנטית, משכילה, חדה, אגרסיבית, קשוחה, דפנסיבית, טריטוריאלית, תגובתית, חורצת, חותכת במהירות אפקטיבית בין עיקר לתפל. ממוקדת כמו שחברה עסקית בעולם גברי מעודדת אותה להיות כדי לשרוד וכופה עליה על מנת להתקדם. כך לתפישתה לפחות.
התנהלותה מתוייגת 'כניהול גברי' כזה, 'עם ביצים' כאלה.
אני לא הכרתי גברים שהתנהלותם כה סטריאוטיפית.
ראיתי אותה עם משקפיים אחרים מאלה שזכרתי, היפר מעוצבים. התייחסתי לכך. השיבה לי שהם נרכשו בחנות ידועה, מובחנת, בנווה צדק.
"אבל מה," הוסיפה, "עשו לי תרגיל בקנייה." "לך? איך? מה?" התענינתיי.
"מדדתי, התלהבתי, התחבטתי עם המחיר הנקוב על מסגרת המשקפיים והחלטתי לרכוש."
"נו…" המתנתי לשוס,
"ואז, עדכנו אותי שזהו המספר הקטלוגי, לא המחיר, שהוא הרבה יותר יקר."
"או.קי.", הנחתי מצע לקלוז'ור "אם כך, למה קנית?"
"זה בדיוק הענין, לא יכולתי" הסבירה "הם פיתו אותי, ואני כבר רציתי אותם."
יוני 2007
שמנצ'יק, חבר עתיק. צ'חצ'ח אשכנזי חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית.
האמנם?
נשאל באיזו מידה הוא מאמין/דתי.
"לא מאמין, לא דתי" ובהמשך המשפט מוסיף שהולך עם חמסה, שצמודות לה שמות ילדיו, וגם למראשותיהם ספרי קודש. מתחת לזה של הגדול תהילים.
לא, הוא לא מייחס לכך חשיבות. אבל גם לא ישים שם את מדריך הטלפון של חיפה והצפון, וזאת כי את התהלים קיבל מסבא שלו.
ואני אומר ש-יש שונות של דרגות של אמונה, לא של חוסר אמונה. חוסר אמונה חסר מידה. אז אולי זו לא אמונה, זה יישום פרוצדורה?
אז מה אם אני אומר?
את ץ' אני מכיר מהסבלות, ניו יורק, 1986. אמצע שנות העשרים של שנינו. סחבנו ב- Noah's Ark, שנים אחדות, מאות ג'ובים של תיירות בגובה המותניים, מצבים אנושיים, גרפיקה אנושית מרצדת, תריסרי סרוויס אנטרנסס, מאות שעות משאית טוונטי סיקס פוטר ללא רישיון ייעודי, אלפי מדרגות. תנועה באי הנוצץ ומחוספס כזכוכית מנופצת.
את ץ' מכיר מהמובינג בניו יורק, 1986. אמצע שנות העשרים של שנינו. עשרות ג'ובים של תיירות אותנטית בגובה המותניים, מצבים אנושיים, עשרות תריסרי סרוויס אנטרנסס, מאות שעות משאית, תיבת נח, 26 פוטר (- מידת אורך), אלפי מדרגות, תנועה באי הנוצץ, המחוספס.
אף על פי שהמלנכוליות כבר אז נתנה את הטון, הוא היה בשלב טרום ההסברים. אלה הגיעו בהמשך, התפתחו, טופחו, תפחו והצטיינו, תואמים את המאורעות, שלובים בהם;
הרחיב על האנווירוינמנט הקיבוצי כגורם, כמאיץ וכמכריע בתוצאה המכזיבה. להמשיך לקרוא מינורי בהוכחה לקיומו של האל
