מדינה – אבסטרקט

משך קריאה: 7 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

התפתחות

אהבת מדינה

תמצית

קונספט מדינה,
בקונפיגרציה הנוכחית,
וכן של דת,
הוא תפישה רעיונית, אמורפית, אבסטרקטית, של מושגים אמוניים נשגבים*,
שלתפישתי, ניתן להגיע אליהם מתוך אבולוציה צמיחתית, אורגנית בתוכם,
בהנחלה תמימה או הטמעה נכלולית,
לא באופן עצמאי רציונלי – של תודעה שלא התעצבה לתוך הקונספט.

בהרחבה ובמלים אחרות

אינדוקציה–דדוקציה, הבנה דו כיוונית

קונסטרוקטים תפישתיים מורכבים, לוגיים, מתימטיים, הנדסיים, מכניים, עשויים להיתפש על ידי תודעות בלתי תלויות, להיבנות עצמונית באמצעות תודעות שלא נחשפו לקונסטרוקט קיים, בשימוש בלוגיקה ובסדרי היררכיה סיבה–תוצאה בין מרכיביהם.
מאפשרים אינדוקציה ודדוקציה לתודעה בלתי תלויה.

דדוקדציה, מהתוצר לפתיח

מבנה מדיני, כמו גם דת, מכילים אלמנטים שרירותיים אי-רציונליים המחייבים חשיפה להתפתחות עם התפתחות התודעה,
שכן,
להערכתי הבלתי אמפירית,
בהינתן מי שגדל בסביבה חותרת רציונליות
– אין סביבת גידול סטרילית; הביטאט אנושי באשר הוא, מכיל הטיות מורכבות של פרשנות על חיוויי מציאות שניתנות לריבוי פירושים על מנעד אפשרויות –
אין סיכוי שפרט יכיל, ימציא, יפתח, מבנה מדיני, דתי במתכונת קיימת היום.
מאפשרים הבנת היות התהליך דדוקטיבית.

התפתחות

מבנה חברתי

החברה האנושית, באופן עצמוני, סימולטני, גם אם לא בו-זמנית ובקצב אחיד, בריבוי מקומות, הובילה למיסוד פרטים בקהילות, פיתח מבנים חברתיים גדלים ממשפחה, שבט, לקהילות שחבריהן לא בהכרח מכירים את עמיתיהם לקהילה ולהקמת מבנים אבסטרקטיים חולקים אמונות, ושפה, התנהגות, כ-עם ולאום.

אמונה

בד בבד, במקביל ליצירת מבנים חברתיים, עם התפתחות התודעה האנושית והדמיון המאפשר להתייחס לקיום אובייקטיים תפישתיים על ציר זמן ובמימד בלתי נתפש מוחשית, התפתחה 'אמונה'.

אֱמונה – תיוג מגדיר, לייחוס ממשות לרעיון, שלא ניתן ליצוק לו ממשות אמפירית, ניתנת להוכחה, על ידי תודעה בלתי תלויה.

רצון אנושי מייחל לכוחות עליונים עוצמתיים מארגנים, שמאפשרים התמודדות עם הבלתי נשלט – ייחול לטוב משפר מקווה, ואימה מרע פוגעני בלתי נשלט.

שלטון

מבנים שלטוניים ראשוניים התאפיינו בריכוז פרטים, משפחות, שבטים שסרו למרות שליט שנסמך על

• כוח פיזי מאיים, לריבוי פרטים מתנגדים,
• אנרגיה פיזית מיטיבה לריבוי פרטים מסכימים,
• ולעיתים על מצע אמונה מעצימה בנוסח 'חסות אל' להיטיב עם נאמניו, להרע למורדים בסמכותו, בחברות אמוניות שהמונרך השכיל לרתום את מקור האמונה לצרכיו השלטוניים.

מבנים שלטוניים פרימיטיביים אלה היו, ועדיין בקבוצות מסויימות עד היום, אינטרינזיים במהותם; נסמכים על המונרך המגדיר את הקבוצהנ הסרה למרותו.

בשלטון מרובה פרטים, מונרכיה כזו שנסמכת על שלושת המרכיבים, שני סוגי האנרגיה ומצע הכוח התודעתי, נמצאת
על פני טריטוריה ארצית, דינמית בגבולותיה, תלויית רצון התפשטות המונרך, ויכולת התגוננות מול התפשטות שכניו,
שמשפיעה ישירות חיי האוכלוסיה שנמצאת עליה,
במבנה שלטוני מועבר בירושה כביטוי יציבות נשאפת, או באלימות בלתי נמנעת.

מורכבות שלטונית

המבנה המונרכי הישיר התפתח לרבדי משנה של שליטה, מנהלי ביניים מטעם, מוסדות שלטוניים, מתוך חיכוכים מתמידים בין שליטים לבין אזרחיהם.

על משקל "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה.", דוסטוייבסקי, כל שלטון מונרך הוא מאותו ז'אנר. ישיר.

סוגי שלטון שמערבים דרגי ביניים, בהם יש מאזני תקווה ואימה בין מרכיביהם, מקבלים רבדי מורכבות. הם נסמכים על מודל בסיסי ומתפתחים בסוג של אובולוציה על מודל ראשוני שהתקבל, עד לרבולוציה מנתצת סדר קודם.

זו הסיבה שמערכי, דפוסי, שלטון טוטליטריים דומים עד כמעט זהות,
ושלטון נבחר בשיטה ייצוגית משתנה ממדינה למדינה, נתון לדינמיקת כוחות נצברים של צבר אזרחים.

אבולוציה שלטונית

שינויי שלטון, התפתחות תצורות שלטוניות נבעו מ

• חוסר יציבות בתפישת מקור הסמכות השלטונית על ידי נתיניו,
• חיכוכים בין מונרכיות, שחשפו את נתינהן לחוסר יציבות התנהלותית,
• ובעיקר התפתחות קוגניטיבית אנושית בממדים בסדר חשיבות עולה:
  1. התפתחות רעיונות אקדמיים, מופשטים של פרטים,
     היו גם בעבר יחידים שהגו רעיונות מופשטים כולל מבנים מדיניים,
  2. מורכבות השליטה באמצעים שאינם הפעלת כוח ישיר על נתינים בטריטוריות נרחבות ורחוקות, הצריכו מידה של הסכמה, גם אם פסיבית לשליטה בהם, וזאת באמצעות הפחתת התנגדות אקטיבית, והסכמה לריבונות תפישתית,
  3. התפתחות מתמדת של מסה אנושית שנחשפת באמצעות קרוא וכתוב, דפוס, תקשורת, השכלה לרעיונות רציונליים, שמחלישים בהכרח את דומיננטיות האלוהות הוולונטרית בחיי פרטים, ומתוך כך את היות השליט אקסטנציה של הבורא,
  4. לצד רצון פרטי, מתמיד, להטבת תנאי מחייה בסיסיים.

מאפייני מדינה

כעת, כדור הארץ היבשתי מחולק כולו לטריטוריות שנשלטות על ידי מדינות.

במהלך מאות השנים האחרונות התפתחה המדינה בקונפיגרציה עכשווית, בהליך דינמי, שאני מניח שימשיך להשתנות.

מקובל להתייחס ל'מדינה' כיישות שעומדת בחמישה מאפיינים:

5. הכרה על ידי מדינות אחרות

מאפיין שעליו יש חילוקי דעות משפטיים, שכן, תיתכן יישות חברתית שמוכרת על ידי רק חלק ממדינות אחרות.

לדעתי, הוא החשוב מכולם, שכן מאגד את שאר המרכיבים בתוכו.

מכיוון שישנן מיעוט יישויות ממין אלה, שיש ספק האם הן מדינות, שאינן מוכרות על ידי אחרות, ולאור העובדה שזו סוגיה משפטית, להלן שאר המאפיינים.

1. שטח מוגדר באמצעות גבולות

גם אם השטח אינו רציף.

2. אוכלוסייה

צבר הפרטים הדומיננטי בשטח המוגדר רואים עצמם אזרחים, בעלי מכנה משותף ששואף לשלטון על המרחב.

3. שליטה מרכזית

צבר פונקציות, אנשים תפקידיפ, מוסדות שלטוניים, מסונכרנים ביניהם באמצעות היררכיה, חוקים, יחסים ביניהן שמסדירים את מרחב פרט–חברה–ריבון.

4. עצמאות

מבנה חברתי שמנהל עצמו שלא בכפוף לגורם שלטוני אחר, גם אם מנהל יחסים ומושפע.

העובדה שישנן מדינות שעומדות חלקית בהגדרות אלה, או גופים שאינם מוכרים כמדינות ועומדים בהגדרות אלה אינה משנה, לדעתי, את תקפות המאפיינים, שכן, מדינה היא גוף אמורפי, ולכן מכיל ישויות אנדרוגניות והיברידיות בתוכן.