כפיית חיסון קורונה

משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

האם, למנוע טובין?

בשונה ממחלות לב או סרטן, מחלות אישיות בלתי מדבקות, קורונה היא מגפה.

למגפה יש השלכות חברתיות; הדבקה, מניעה, ספיחת תשומות כלל באשפוז, במקומות עבודה.

האם חברה יכולה לדרוש מפרטיה להתחסן?
עד לאיזו רמה?

חברה יכולה

לחברה יש כלים לכפות על פרטיה חיסון:

אני התחסנתי

• אין לי ודאות בצורך החיסון ביחס לאלטרנטיבה;
  אין לי כלים ולא ניסיון לבטוח בקביעתי לחסן את עצמי,
  • במיוחד ובדגש על העובדה שאני סומך על השלטונות בישראל שבצד עידודם המסיבי לחיסון ניהול הטיפול במגיפת הקורונה היה כושל
    • ניהול האירוע באופן שמשרת אג'נדה פוליטית,
    • על ידי דמויות, שבחלקן  שאני חושד במניעיהן כזרים לטיפול מיטבי בנושא,
    • סגרים שהוטלו בצורה לא נכונה,
    • השארת נתב"ג פעיל שאפשר פעפוע נושאי נגיפים ומוטציות שלו,
    • משחק עם מספרים לטובת השגת מטרות אחרות,
    • ופוטנציאל טיפול בנושא באופן שמשרת ראש ממשלה נמלט מדין.
• נטיתי להקשיב לדמויות שאני מתקף את סמכותן המדעית, מקצועית, ולהקשיב להמלצתן.
  • כשבפועל יתכן, אולי, נטיתי ללחץ החברתי של סביבתי האופפת.
• הקולות המתנגדים לחיסונים – איך לומר – מרשימים אותי נגטיבית בתקפות טיעוניהם שוללי חיסון.
• בחוסר וודאות נטייתי הברורה הייתה להתחסן.
  • מיידית.
• כמי שהתחסן יש לי עניין שכל האחרים יתחסנו.

אני מתנגד לכפייה

• כחותר חופש אני שואף להפחית עד למינימום כפייה על אחר.
• כפרט בחברה אני מקבל ריבוי של איומים על חירותי בשם חופש התנהלות הפרטים.
• ברמות הסיכון כעת, מחיר הטעות הוא כזה, שאני הייתי רוצה להמנע מכל כפייה של חיסון מכל סיבה שהיא,
  • ולכן לא נכנס לסיבת השלילה.

סיכום

אני החלטתי להתחסן,
'מכבד' זו לא המילה – אני לא מכבד את מי שלא מתחסן, אלא –
לאור תפישתי את ערך חופש הפרט והחלטתו, כגובר על ערך מניעת הסיכון הבריאותי כפי שאני תופש אותו כעת, אני מבקש למנוע כל כפיית הכרח על אחרים להתחסן.

אם יסתבר שהבלתי מחוסנים גורמים נזק מאד משמעותי – ניתן לדון על מה זה 'מאד', נניח קריסה של בתי החולים, כעת אנחנו רחוקים משם – אז הייתי שוקל שנית.

עד אז – חשוב לי להמנע מכפיית חיסון על מתנגדי לו.