המעיד על עצמו כאיש של כבוד
- מלין שלא נהגו בו בכבוד שציפה. או
- מזהיר שמא לא ינהגו בו כפי שמצפה.
יכול להיות,
שהרגישים לכבודם, אלה שמקצים תשומות לשמירה על כבודם, בעצם,
לא מסתפקים בכבוד שמוקצה להם?
עומדים על זכותם לקבל יותר כבוד ממה שחווים?
חשים שמתייחסים אליהם בפחות כבוד ממה שחושבים שמגיע להם?
בכל מני מקומות ראיתי את מי שהחצין את 'שמירתו על כבודו', כשבעצם, מה שרצה, שסביבתו תייחס לו, למעשיו, יותר כבוד ממה שספקה.
כלומר,
הצע הכבוד בעקבות תפישת כבודו,
לא תאמה את ביקושו להערכה חיובית.
האין זה בעצם דומה,
לאלה המכסים את פדחתם הקרוחה,
ובעצם, חושפים את בעייתם השעירה?
האין תביעת כבוד לא ממומש מעיד על חשיפת תחושת נחיתות של הדורש?
