פגוש פוגייש פגשתי – פוטנציאל אינטלקטואלי קונסרבטיבי

מוקדש* לאינטליגנטים** ‘ימניים’***

 

בעלי יכולת אינטלקטואלית, מוכחת דיסציפלינרית בנישות מקצועיות מסויימות שמצריכות מיומנות שכלית,
שגדלו בסביבה קונפורמית, שאינה מערערת אינטלקטואלית, שלא היה להם היכן, ולא את הרקע, המצע האינטלקטואלי לשיח המאפשר הכלת ערכי
חתירה לרציונליות, קידום חופש פרט, מימוש אינדיבידואליות, תפישת שיוויון אוניברסלית, העדפת פתירת קונפליקטים בהסכמה –  ‘שלום’,
אלא, הטייה לשיח פותרני, פרקטי, מותנה שכנוע גם אם מניפולטיבי לעמדה מקדמית, בה גדל ואת ערכיה יימן, טיפח ופיתח בבגרותו.

הקדמה, גם אם ממוקמת בהמשך

סוגיות אחו ‘פרט – חברה – ריבון‘ עוסקים בערכים מורכבים, מתכתבים עם סנטימנטים,
אין בהם נכון או לא נכון, שניתנים להערכה, אימות או הפרכה.

כן, לא פוליטיקלי קורקט – על הזין,
מניח, אומר, טוען ש
בין המדגימים ערכים חותרי

  • רציונליות,
  • אינדיבידואליות,
  • ליברליות,
  • חופש פרט,
  • שיוויון,
  • שלום,

לא יימצאו מי שמתוייגים כ’טפשים’, ‘נבערים’, לא אינטליגנטיים.

אלה רעיונות מורכבים, נוגדים התניות זמינות של ערכים

  • אמוניים,
  • לאומניים,
  • שואפי התכנסות הזדהותית

שמונחלים על ידי כל סביבת גידול, באמצעות סוכני הטמעה

  • הוריים,
  • סביבתיים חברתיים,
  • פונקציונליים חינוכיים,
  • דתיים
  • ממוסדים שלטוניים.

כדי לערער על יסודות מוטמעים אלה, שעובדים בהליך הבנייה של קונסטרוקטים,
יש להיות בעל תודעה מסויימת, מערערת, רציונלית, שמחייבת – אין מה לעשות – מאפיינים תודעתיים מסויימים.

סיוג, מזדהים התכנסותית

אז זהו, שלא!

לא כל מי מצביע צפונה מהליכוד, או מהמפלגה הדמוקרטית בארה”ב הוא פרוגרסיב בתפישותיו.

הצבעה היא אקט טכני. לא כל מי שיושב במכונית מרוץ הוא נהג מירוצים, על שרפרף פסנתרים מכה בקלידים הוא פסנתרן, או אוחז במיקרופון מלהג מול מסך הוא עיתונאי.

לא כל מי שמפגין, מבטא ערכים הזדהותיים עם רעיונות פרוגרסיביים, אכן ניחן בכישורים אינטלקטואלים.

חלק ניכר, מדוגמני תפישות פרוגרסיביות, הם תוצר של הביטאט תפישתי.
ניחנו ברגישות חברתית, היכן מרוחה החמאה הסוציו-אקנומית, מתכנסים לבון טון אינטלקטואלי.

ככאלה, הם מזדהים סנטימנטלית, לעיתים נהנים פרקטית מרעיונות אלה.

הם אינם פרוגרסיביים במכניקת מחשבתם.

אבחנה

ניתן לאתר, לזהות, עוגני הזדהות אליהם הם מתכנסים,
ואז בשיח לזהות את המרכיב האמוני לאומני לקבוצה מסויימת,
את היעדר הקוהרנטיות המערערת תפישתית, נמנעת מבניית קונסטרוקט אמוני חדש, אלא מנסה להציע הסבר, שיעמוד למבחן, ערעור תמידי.

ולהיפך

ישנם מתכנסים קונסרבטיבים אותנטיים, שאינם רוצים לראות עצמם כחלק מבלוק קונסרבטיבי – לא נאה להם להיתפש כפי שהם תופשים את עמיתיהם לקונסרבטיביות.

ככאלה, הם יכולים, כחלק מתופעת ה’ביוש’, להסתיר את היותם תומכי קונסרבטיביות, ואולי לתמוך בגופים ככחול לבן שמבחינתם מבטאים רעיונות קונסרבטיבים של אוכלוסיה אחרת מזו שהם אינם רוצים להיות מזוהים איתה. פרוגרסיבים הם לא.

סיוג שני, מאוכזבי יישום קונסרבטיבי, אימת הניאו קונסרבטיביות רדיקלית

ישנם מתכנסים קונסרבטיבים אותנטיים, הזדהותית שאינם יכולים לשאת את דמות או דמויות המפתח של הדמויות העומדות בראש המחנה שלהם: נתניהו בישראל, טראמפ בארה”ב, וככאלה אינם יכולים להזדהות איתם.

קונסרבטיביות קלאסית מקדשת סדר וארגון.

דמויות כאראמפ, נתניהו (לפחות) באחרונה, מנתצים סדר קיים, ומטים קונסרבטיבים מודרי ממסד, לריסןק סדרים מקדמיים, ומקדמים פופוליזם, את ריסוק התובנות, המאפשרות ממשל עם מנגנון ביורקרטי מובחן, לטובת הכשרת אופן ותוצאות פעולותיהם.

פרוגרסיבים הם לא.

סיוג שלישי, פרקטיקה תועלתנית

אנשים מסויימים יכולים להיות במצב בו פרקטיקה קונסרבטיבית, נוגדת אינטרס מובהק שלהם בעוד פרקטיקה פרוגרסיבית מיטיבה עימם.

מאוכלוסיות חלשות, מוחלשות שמבקשות הגנה מאימת מצב כלכלי, להט”ב שמבקשים זכויות משפחה כמשפחות הטרוגניות, עד נהג מונית, איש עסקים לשעבר, שנפל, ער למצב כלכלי, כפי שהוא מפרש אותו, שעושה נפשות להצבעה למפלגות שמאל, כדי ש”יטילו מיסים על עשירים שמאלנים” לכיסוי גירעון כלכלי, וממייד לאחר מכן לחזור לממשל קונסרבטיבי.

אלה פועלים מתוך פוזיציה המטפלת במימד(צ’יק) קטן(צ’יק) מולקולרי, שמבחינתם הוא החשוב והדומיננטי במנערכת שיקוליהם.

בינם לבין תפישה פרוגרסיבית אין דבר.

סיוג רביעי, היברידי

בהתארגנויות שמתוייגות כליברליות, יכולים להסתנן דמויות המתהדרות באמוניות, נשבעות בלאומיותן.

קונסרבטיבי מחמד אלה, נמצאים בניגוד תפישתי אינהרנטי.

שטחי, דיכוטומי, רדוד, טהרני, נורא ככל שיישמע – להבנתי, אין דבר כזה.

הדוגמא העילאית להיברידיות זו הוא פרופסור ישעיהו לייבוביץ ש-קיבל על עצמו עול תורה ומצוות.

אינני מבין

  • למה המאור האינטלקטואלי – פרופ’ לייבוביץ קיבל על עצמו עול תורה ומצוות,
  • איך הוא יישב התנגשות ערכים פרוגרסיבים עם אמונתו.

לאחרים, אינני מייחס את עומק האינטלקט; בהיותם בעלי אמונה כנדבך תודעתי ראשוני, יש להם סט תפישות מסודרות היררכית. באוף-ליין, במזגן, הייתי שמח להבין איך מתיישב עם אמונה, ולשנות את תפישתי הנחרצת לגבי חוסר יישוב אמונה עם פרוגרסיביות.

נטולי אמונה שמזדהים כלאומיים עמוקים ‘אוהבי המדינה’, עליהם אומר – טאו”ן:

  • או שאינם יכולים להיות פרוגרסיבים תפישתיים,
  • או שרוצים להמתיק את גלולת תיוגם לתפישת סביבתם.

אלא אם

♠ האמוניסט הוא פרופסור לייבבוביץ, תוחם את האמוניות למרחב שאינני יכול להבין את היותו,
♠ ‘אהבת המדינה’ שקולה למי שמעדיף לגור בסן פטרבורג, ברטיסלבה, ניס, נאפולי, סאן דייגו, תל אביב, או כל מקום מגורים אחר בשל צבר מאפיינים תואמי העדפות אישיות, פרקטיות,
שאינן כוללות טרמינולוגיה כייעוד, גורל משותף, התייחסות דתית, שייכות לעם, היות חוליה בשרשרת היסטורית, וכיוצא באלה,
לא ניתן להיות פרוגרסיבי. נוגד.

Sum סיוגים

כן, נראה שנותרו כתריסר פרוגרסיבים. 😆

אינטליגנט קונסרבטיבי

אין

נדיר.

באחו סוגיות פרט – חברה – ריבון, ניתן לייחס לקונסרבטיבים ‘אינטליגנטים’ – אינטואיטיבית, לא אמפירית, די מעטים ביחס למכלול ציבור שמרני – יכולות

  • שפתיות מובחנת,
  • יכולת בניית סט טיעונים באופן קוהרנטי,
  • נברנות מולקולרית בכריית אזכור מקורות, פליית ציטוטים ממקורות.

יכולות אלה [כמודגם קונקרטית, על ידי גאולה סער אבן בשבתה ליד ירון לונדון] משרתות פרדיגמות מוטמעות, מסרבות לבחון תפישות שנוגדות אותן, מגנות פוזיטיביות על קונסטרוקטים תודעתיים.

בעיסוק בתפישות עולם נטולות אמוניות, התכנסות להזדהות קולקטיביסטית בבחינת מתוך ערעור, ולא מתוך בניית קונסטרוקטים, לא תיתכן תפישה אינטלקטואלית.

אכן, ישנם מומחים לתחומים שמחייבים יכולות דיסציפלינריות נישתיות, מדעיות, וצורכים יכולות אינטלקטואליות יוצאות דופן. בתחומם.

אין מצב שמתוך תפישה ביקורתנית
– התקנאתי במושג ‘יהודיות’, שקונסרבטיבים מנסים להלעיט עאלק ‘שמאלנים’
יתפתחו תפישות המקדמות אמוניות לאומנות התכנסות הזדהותית לקולקטיביזם.

יש

כנראה שבמומבאי וסביבתה, במטרופין קהיר, במקסיקו סיטי ושכונותיה ובבני ברק, ישנם ריבוי של שחמטאים, פסנתרנים, משקיעים בורסאיים, מהנדסים, וביו כימאיים, פוטנציאליים, שסביבתם לא איפשרה את הצמחתם.

פרוגרסיביות שמקדמת רציונליות, אינדיבידואליות, חופש פרט, שיוויון, ושלום מצריכה כישורים אינטלקטואליים מסויימים, כ-

  • אינסטיננקט ערעור,
  • יכולת התמודדות עם מטורכבות
  • אנדרסטיימנט,
  • ניו אנסים,
  • סאבטקסט
  • ראייה תהליכית
  • רתיעה מחד מימדיות חותר פתרונות
    • מיידיים,
    • מוחלטים,
    • נובעים מפרוטוקול מקדמי,

על מצע של סביבה מאפשרת, חושפת.

כך, קל יותר למצוא עבריין שהפך לספורטאי מקצוען כ- Allen Iverson, Sony Liston, Mike Tyson, אלירן עטר, מאשר חסר השכלה, רקע קונסרבטיבי, שיהפוך לפרוגרסיבי.

סיכום

האם אני אומר שפרוגרסיב = אינטליגנט, קונסרבטיב = אידיוט?

חלק ראשון כן.

חלק שני, בחלקו. ייתכן קונסרבטיב מומחה דיסציפלינרי לתחום מסויים, בעל כישורים מסויימים מפותחים מאד, ביותייר. ייתכן שהוא סטריט סמארט מזהיר.

תפישות שמרניות מקדמות אמוניות והתכנסות הזדהותית אינן יכולות, אינהרנטית, מוחזקות על ידי  אינטליגנטים.

 

 


* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל–’ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.

** אינטליגנטים – במובן הראשוני, בסיסי אינטואיטיבי.

*** מקדמי תפישות אמוניות, לאומניות, מתכנסות הזדהותית, על הרחבותיהן.

Share

השאר תגובה