מוקדש* למקדמי חופש** במרחב ציבורי, מחילים מגבלות בפרטי
פגוש פוגייש פגשתי מפגינה מהז'אנר הקלאסי; נגד עוולות נגד פלסטינאים, מצביעה לשמאל הערבי, ושילדיה, לעדותה, לא צריכים הכוונה וכן 'צורכים תשומות' – בכבוד לפרטיותה לא אפרט – מתהדרת באביזרי אופנה וסידור שיער מטופחים ומובחנים רדיקלית.
ואני מזהה את המבט. את העצבנות. הנוירוטיות שמפחידה אותי.
היא מעירה לאחת שכורזת את משנתה הפוליטית שתטה את המגפון לכיוון אחר כי מרעיש לה את האוזן, ובהזדמנות אחרת תובעת שיכבו מנורה סוררת – מסנוורת, שהותקנה זמנית על ידי טכנאים.
ז'אנר.
רגולציה הדוקה, שליטה, (נוירוטיות?) כדי לגונן מפני רגישות יתר על עצמה, פרומה ומתבדרת במרחב.
במודעות ל(לא)פוליטיקלי קורקט – ז'אנר נשי.
תת ז'אנר לחסרי אנרגיה לתחזוק עצמי, שאופייני גם לזכרים.
אצל זכרים טרם הבחנתי תיעול אופייני.
יש בשביל מה להתעורר מחר בבוקר.
* אחאנא"ר שכמוני, מעולם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** חופש.
